חתונה ביישוב נס הרים הובילה לתביעות הדדיות: מצד אחד החתן והכלה שסירבו לשלם לאולם האירועים, ומצד שני נציגי האולם והפקת האירוע. ביהמ"ש השתכנע שהיה "אירוע שמח מאד" וחייב את בני הזוג בתשלום.
בימ"ש השלום בירושלים הורה לבני זוג שהתחתנו לשלם לאולם האירועים ומפיקי האירוע כ-27,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 6,000 שקל. הרשם הבכיר בנימין בן סימון דחה את עמדת בני הזוג וקבע כי החברות לא הפרו את החוזים שעליהם חתמו עם בני הזוג, ולכן עליהם לשלם את הסכומים שעליהם התחייבו בגין השירותים שקיבלו.
בחודש מאי 2015, השניים חתמו על טופס הזמנת אירוע, ולפיו ביקשו לערוך את חתונתם כשלושה שבועות לאחר מכן, באולם האירועים "פיצ'ונקה", שביישוב נס הרים. עלותה הכוללת של החתונה נקבעה על סך של כ-23,000 שקל. כעבור מספר ימים בני הזוג שילמו מקדמה בסך 2,000 שקל.
כמו כן, בני הזוג התקשרו בהסכם עם חברת "ניצוצות", בו הזמינו שירותי בר ותקליטן, בסכום של 6,500 שקל.
לאחר החתונה, השניים סירבו לשלם לשתי החברות, בטענה להפרת ההסכמים עמם. בעקבות זאת הגישו החברות תביעה נגד בני הזוג בה דרשו את השתלומים על פי מה שנחתם, ואילו בני הזוג הגישו תביעה נגדית בה תבעו 60,000 שקלים בגין עוגמת נפש.
החברות – "התובעות" בהליך – טענו כי האירוע התנהל בהתאם לכל הסיכומים והתפריט שהוזמן, וכי במהלך האירוע לא נטענה כלפיהן כל טענה כלשהי.
מנגד, בני הזוג – הנתבעים – העלו שורה של טענות לגבי "פערים" שבין השירות שהתובעות התחייבו לספק לבין זה שסופק בפועל, בין היתר לגבי כמויות המנות, איכות האוכל, טיב השירות ותפקודו של הבר והתקליטן.
לגרסתם, לאורך האירוע הם חוו בושה וכלימה, ונאלצו לספוג הערות מאורחי החתונה בנוגע לשלל המחדלים, במקום לחגוג ולשמוח.
"עדויות מתוזמרות ולא אותנטיות"
הרשם בכיר בן סימון העיר כי סרט החתונה שצולם על ידי צלם מטעם הנתבעים כלל את החתונה כולה – באורך של כ-3.5 וחצי שעות – כאשר לבית המשפט הוגש סרט מקוצר שאורכו כשעתיים בלבד.
בהקשר זה הרשם הזכיר את "כלל הראייה הטובה ביותר", ולפיו על כל צד להציג את הראייה הטובה ביותר שניתן להביא להוכחת עובדה שהוא מבקש להוכיח, שכן ראיות "משניות" – במקרה זה, הסרט הערוך – אינה נהנית מאותה רמת דיוק ואותנטיות.
"העובדה שהנתבעים נמנעו מלהגיש את סרט הווידאו המלא, כאשר זה, לדבריהם, מצוי ברשותם - מדברת לחובתם", קבע הרשם.
יתרה מכך, גם הסרט הערוך לא עזר לבני הזוג. הרשם בחן ביסודיות את גרסת בני הזוג ודחה את כל טענותיהם אחת אחרי השנייה. "התרשמתי כי אירוע החתונה היה אירוע שמח מאד וכי על פניהם של הנתבעים שרה חיוך בכל אירוע החתונה", ציין הרשם, לאחר שצפה בסרטון.
הרשם אף הביע תמיהה מדוע לא העלו טענה או תלונה כלשהי בזמן אמת בפני מנהלי האירוע. כך למשל, לגבי הטענה כי האוכל היה קר, וכן לגבי איכות המנות או התאורה שהייתה בחופה.
בסופו של דבר נקבע כי בני הזוג לא סיפקו כל הוכחה משכנעת לטענותיהם. הרשם ציין שאין לו אמון בעדויות בני הזוג או העדים מטעמם, וכתב כי "עדויותיהם חוזרות על עצמן והן נראות לי כמתוזמרות ולא אותנטיות".
בתוך כך הרשם אף דחה טענות בדבר עיכוב בהשמעת שיר החופה, והסביר שעיכוב של מספר שניות בהשמעת שיר הוא בבחינת "זוטי דברים".
עו"ד אברהם מיכאל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.