משרד הפנים סירב לבקשת רישום אבהות על תינוק בן 11 חודשים ללא בדיקת רקמות, כיוון שהוריו לא נישאו ברבנות. כל הראיות והמסמכים שהציגו ההורים לא הניחו את דעתו, עד שבית המשפט התערב.
בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה להכרה באבהות על ילד כבן 4 אף שהוריו לא נישאו ברבנות ואביו לא ביצע בדיקת רקמות. בכך, השופטת ענבל קצב-קרן שמה סוף לטרטורים האינסופיים שעברו ההורים מול משרד הפנים במשך כ-3 שנים.
ההורים נפרדו בסביבות 2013 אחרי מספר שנים של זוגיות, במהלכן נישאו בטקס רפורמי. מאחר שענייני נישואין וגירושין בישראל כפופים בכל זאת לדין הדתי, הם נאלצו להתגרש במה שנקרא "גט לחומרא" בבית הדין הרבני.
בזמן הזוגיות הם הולידו בת משותפת שנרשמה כבתו של בן הזוג. בהמשך, כשנפרדו, האישה הייתה בהיריון עם בנם הקטן.
מאחר שבני הזוג היו בסכסוך באותה תקופה בן הזוג לא נרשם כאביו בתחילה, ורק כשהיה בן 11 חודשים הגישה אמו בקשה מתאימה, אלא שמבחינת משרד הפנים ההורים לא היו נשואים והוא דרש לפיכך בדיקה גנטית. נציין כי לפי נהלי המשרד עצמו אין צורך בבדיקה גנטית אם הבקשה מוגשת בתוך שנה ממועד הלידה ושני ההורים מסכימים, אך המשרד התעקש בכל זאת.
האם הגיבה בתביעת אבהות. במסגרת זו משרד הפנים טען כי אם ההורים יציגו ראיות אובייקטיביות שמעידות על כך שניהלו תא משפחתי בתקופה שבה האישה נכנסה להיריון, הוא יוותר על בדיקת הרקמות. המשרד מנה מגוון ראיות אפשריות כמו חוזה שכירות, חשבון בנק משותף, רישום משותף אצל נותני שירותים וכיו"ב.
אלא שבפועל, דבר לא סיפק אותו. תעודת הלידה של הבת המשותפת, הצהרה של הבנק על ניהול חשבון משותף, תצלומים מיום החתונה, כתובה, הצהרות של שכנים ושל הגננת, הגירושין – כל אלה לא שכנעו את משרד הפנים כי בני הזוג קיימו תא משפחתי לפני ההיריון.
בבית המשפט ההורים טענו כי משרד הפנים מקשה עליהם ומתעמר בהם מבלי לבדוק לעומק את המסמכים. לבסוף הם ציינו כי אם המשרד ימשיך להתעקש ילך האב, בלית ברירה, לעשות בדיקה גנטית.
יש גם דרך אחרת
אולם השופטת קצב-קרן שמה סוף לסאגה שנמשכת כבר יותר מ-3 שנים, והחליטה שאין צורך בבדיקה.
השופטת ציינה כי אכן, בדיקת רקמות היא "דרך המלך" להוכחת אבהות. אך עם זאת, מאחר שיש מקרים שבהם הבדיקה עלולה לפגוע בילד (כמו במקרה של חשש ממזרות) או שאחד ההורים מסרב לה, נקבע בבית המשפט העליון שאפשר להוכיח אבהות גם בעזרת ראיות אחרות.
במקרה כזה ההורים צריכים להוכיח את האבהות בוודאות של יותר מ-50% (אף כי ישנם שופטים שסבורים כי יש להקל במידת ההוכחה).
לגופו של עניין נקבע כי המסמכים שהציגו ההורים אמנם לא עומדים כשלעצמם ברף ההוכחה אבל יש לצרף להם יש את ההליכים שהתנהלו בין ההורים בית המשפט למשפחה, במסגרתם נקבעו לאב הסדרי שהות עם הילד והוא אף חויב לשלם לו מזונות.
בכך, קבעה השופטת, ההורים צלחו את משוכת ההוכחה, ועל כן משרד הפנים חייב לרשום את האב הנטען כאבי הילד.
לקריאת פסק הדין בתמ"ש 31471-04-15
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד חיים לביא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.