התאונה התרחשה לפני כחמש שנים כשידו של העובד נשאבה למדחס מנוע. השופטת לימור רייך הטילה את מלוא האחריות על המעסיקה וקבעה שהיה עליה להזהיר את העובד ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה.
בספטמבר 2012 נדרש חשמלאי רכב שהועסק במוסך ״פלדטראק״ בחולון לבדוק תקלה במנוע של משאית. לפתע נשאבה ידו לפתח מגדש המנוע (מערכת לדחיסת אוויר) שהיה חשוף וללא צינור היניקה המכסה אותו.
כתוצאה מהתאונה נקטעה חלקית אצבע ידו השמאלית של העובד. בתביעה שהגיש נגד מעסיקתו טען העובד שהיא התרשלה כשלא דאגה לכיסוי המגדש, לא הכשירה אותו כראוי, לא סיפקה לו אמצעי מיגון הולמים והפרה את חובתה לספק לו סביבת עבודה בטוחה.
הוא הוסיף שהנתבעת הפרה את תקנות ארגון הפיקוח על העבודה בכך שלא החזיקה פנקס הדרכה ולא סיפקה לו ציוד מגן אישי שכולל כפפות הגנה.
המעסיקה טענה מנגד שתפקיד התובע ביום התאונה התמצה באיתור וטיפול בתקלות חשמל באמצעות מחשב בלבד, והוא חרג מתפקידו כשהתקרב לאזור המגדש. בנסיבות אלה לדבריה, היא לא יכולה הייתה לצפות את התרחשות הנזק.
עוד לדבריה, האחריות לתאונה מוטלת על התובע בלבד שעל אף שהדבר לא היה חלק מתפקידו ולמרות שידע שפתח המגדש לא היה מכוסה, מצא לנכון לקרב את ידו לאזור.
התובע השיב שאין לייחס לו כל אשם תורם לנוכח הרשלנות החמורה של הנתבעת, במיוחד על רקע חוסר ניסיונו בעבודה עם החלקים המכאניים של המנוע.
סכנה ברורה ומיידית
השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בהרצליה קיבלה את התביעה וקבעה שהמגדש החשוף היווה סכנה ניכרת, ברורה ומיידית לצוות העובדים ובכללם התובע.
השופטת כתבה שהנתבעת יכולה הייתה לצפות את התרחשות הנזק והיה עליה לדעת שעבודה בסביבת מגדש פועל וחשוף עשויה לגרום לפציעת עובדים, כפי שאכן אירע בפועל.
השופטת קיבלה את עדות התובע שלפיה הוא הועבר למחלקת הדיאגנוסטיקה במוסך כחצי שנה בלבד לפני התאונה ועד לאותו זמן מילא תפקיד אחר ועסק בהחלפת מנורות. בנסיבות אלה היא קבעה שבזמן התאונה לתובע לא היו הידע והניסיון הדרושים בתחום המכונאות.
למעשה, קבעה השופטת, בבדיקה שביצע בזמן התאונה הייתה זו הפעם הראשונה בה נחשף התובע למנגנון המגדש בזמן שקבינת המשאית הייתה ״הפוכה״ והמנוע גלוי.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת שלפיה התובע חרג מתפקידו וכתבה שלהתרשמותה התובע עסק בתקלה בתחום החשמל שנמצאת באחריותו.
השופטת הבהירה שעל הנתבעת הייתה מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות הולמים על מנת למנוע את הסכנה. ״טיבה, שכיחותה וחומרתה של הסכנה הטמונה במגדש החשוף, חייבו את הנתבעת לדאוג לכיסוי הולם המונע חדירת עצמים לתוך המגדש, גם במצבים בהם המגדש אינו מכוסה על-ידי צינור יניקת האוויר״, כתבה השופטת והוסיפה שהיה על הנתבעת להזהיר את התובע ולהדריך אותו.
השופטת הדגישה שאילו פתח המגדש היה מכוסה ״ולו על ידי מתקן המונע חדירת עצמים לתוכו״ הנזק לא היה מתרחש.
השופטת קבעה שאין להטיל על התובע אשם תורם לאירוע. בסיכומו של דבר ועל סמך נכות רפואית של 7.5% חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסך של 215,519 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד כדין.
עו"ד צחית עופר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.