הילד נפל כששיחק באחד המתקנים בחצר הגן. הנתבעים ביקשו לייחס לו את האחריות למקרה. השופט הבהיר: לא מייחסים רשלנות לילד בן שש.
התאונה קרתה בשנת 2013 בגן ילדים בחיפה. כדבר שבשגרה, יצאו ילדי הגן לחצר ועטו על המתקנים השונים. אחד מהם עלה על מתקן בגובה מטר, ולפתע נפל ושבר את מרפק ידו הימנית. הוא אושפז ונותח, ונקבעו לו 10% נכות קבועה.
לייעוץ בנזקי גוף:
עו"ד דיני נזיקין
הוריו הגישו בשמו תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בקריות, נגד החברה למתנסים ונגד עיריית חיפה. הם טענו שהתאונה התרחשה מאחר שעובדות הגן לא פיקחו ולא השגיחו על הילד.
בנוסף, התובעים טענו כי באותה שנה הייתה בעיה חמורה עם צוות העובדות בצהרון – הגננות התחלפו מעת לעת ולא הצליחו להשתלט על הנעשה בגן, מה גם שביום התאונה לא עבדה הגננת הקבועה אלא גננת מחליפה, ללא הסמכה.
ביחס לעירייה, התובעים טענו כי היה עליה להעביר הדרכות בטיחות לעובדות הצהרונים, אולם בפועל הם לא עברו שום הדרכה.
הנתבעים טענו שהגננת כן השגיחה ושמרה על קשר עין עם הילד, אלא שמדובר באירוע פתאומי שאי אפשר היה לעצור. מסיבה זו, הוסיפו הנתבעים, גם אין משמעות לכך שהייתה זו גננת מחליפה ולא הגננת הקבועה.
עוד נטען כי אין חובה להיות גננת מוסמכת והגננת יכולה להיות גם גננת "מובילה". הגננת הכירה את נהלי הבטיחות וקיבלה גם תדריך מסודר לרבות יציאה לחצר, טענה הנתבעת.
לא אירוע פתאומי
סגן הנשיא השופט ערן נווה החליט להטיל 75% מן האחריות לנזק על הנתבעת הראשונה – מתנ"ס חיפה – ו-25% על העירייה. הנתבעת הסכימה לחלוקה זו, אך מבלי לגרוע מטענותיה בדבר חלקו של הילד בתאונה.
השופט דחה את הטענה שמדובר ב"אירוע פתאומי". הגננת והסייעת הן שקובעות מתי ואיך יצאו הילדים לחצר. מדובר בילד בן 6 שנפל כתוצאה מכך שלא השגיחו עליו מספיק.
"יציאתם של כמות גדולה של הילדים בבת אחת כשכל ילד מטבע הדברים רץ למתקן מבלי שבודקים ורואים מה מתרחש וכאשר יש אדם אחד בלבד בחצר המשגיח היא רשלנות", כתב השופט.
בנוגע לעירייה – השופט הבהיר שגם היא נושאת באחריות, אם כי בחלק קטן יותר כאמור – מאחר שהוכח כי לא העבירה הדרכות בטיחות לעובדות בצהרונים.
כמו כן, השופט דחה את הטענות בדבר אשמתו של הילד באירוע. אין שום הצדקה לייחס רשלנות לילד בן 6, הבהיר השופט, לא עליו ולא על הוריו שהשאירו אותו בגן על מנת שישגיחו עליו.
הצדדים נחלקו גם בנוגע לנזק של "הפסד השתכרות לעתיד". לעניין זה השופט אימץ את דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, שהעריך כי לא מדובר רק בנכות אסתטית אלא גם בנכות תפקודית, כלומר שהפגיעה האורתופדית תקשה על התובע לעשות פעולות פיזיות מסוימות.
לכן, בסיכומו של דבר, השופט קבע שנתבעות ישלמו לתובע פיצויים בסך כ-216,000 שקל (בהתאם ליחס האחריות שנקבע), מהם 157,000 שקל על הפסד השתכרות לעתיד, 40,000 שקל על כאב וסבל, וכ-19,000 שקל על הוצאות רפואיות ועזרה חיצונית.
עוד נקבע כי הנתבעות ישלמו הוצאות משפט בסך 6,300 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי.
* עו"ד קרן ארנשטיין-דנה עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.