ההורים החליטו להפסיק את ההיריון על סמך המלצת הרופאים שחשדו בקיומה של תסמונת גנטית. אלא שבדיעבד הסתבר שלא סופקו להם הסברים מלאים על הסיכויים ללידת ולד בריא - כפי שאירע בפועל.
בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את שירותי בריאות כללית בפיצויים של 280 אלף שקל לצעירה כבת 33 ששרדה הפסקת היריון שבוצעה בהמלצת רופאים עקב חשד שהעוברית סובלת ממום גנטי. השופט משה תדמור-ברנשטיין קבע כי ההחלטה להפיל התקבלה על סמך מידע חלקי בלבד, מה שהסב להורים תחושת אשמה קשה אל מול בתם הבריאה. עם זאת, מאחר שתביעת ההורים התיישנה הפיצויים נפסקו אך ורק לבתם, בשל הפגיעה באינטרס שלה להישאר בחיים.
לפי גרסת ההורים, הרופאים לחצו עליהם לבצע הפלה כיוון שבבדיקת מי שפיר התגלה שהעוברית סובלת מ"תסמונת טרנר" - הפרעה גנטית קשה שמתאפיינת במומים כמו היעדר איברי רבייה, קומה נמוכה, פיגור, עיוות גפיים ועוד.
בפועל, לאחר שלושה נסיונות להפסיק את ההיריון, נולדה העוברית בשבוע ה-26 כפגה ללא כל מום גנטי, וכיום היא אישה בריאה ופעילה אף שבתביעה נטען כי כתוצאה מהלידה המוקדמת היא סובלת מבעיית ראיה קשה, צלקות ועיוות בפנים ובגוף.
בתביעה שהגישו ההורים ובתם נטען בין היתר כי להורים נמסר על קיומה של "תסמונת טרנר" בעוד שבפועל הסכנה הייתה ל"מוזאיקת טרנר" שהיא בעצם ממצא חלקי לתסמונת עם סיכויים טובים לעובר בריא.
לטענתם, כתוצאה מהמידע השגוי שנמסר להורים על אודות טיב התסמונת הם בחרו להקשיב לרופאים ולהפסיק את ההיריון בלית ברירה אולם אם היה פרוש בפניהם המידע הנכון והמלא ייתכן שהיו בוחרים אחרת.
קופת חולים הכללית טענה מנגד כי התביעה התיישנה ולכל הפחות הוגשה בשיהוי משמעותי ומכל מקום מדובר ב"תביעה אבסורדית" נוכח העובדה שנולדה בת בריאה.
לגופו של עניין נטען כי נמסר להורים מפורשות שמדובר ב"מוזאיקת טרנר" וכי ההחלטה להפסיק את ההיריון נתקבלה על ידם מסיבות שונות, בהן נכות שממנה סבלה האם והעובדה שבאותה תקופה כבר טיפלו בשני ילדים קטנים.
פגיעה באוטונומיה
השופט תדמור-ברנשטיין קבע על סמך ראיות, עדויות ומסמכים מזמן אמת כי נאמר להורים שהעוברית סובלת מתסמונת טרנר אך לא הוסברו להם ההבדלים בין התסמונת לבין המוזאיקה והאפשרות הממשית ללידת עובר בריא.
השופט ציין כי אמנם באותן שנים עדיין לא נחקק חוק זכויות החולה אך החובות על פיו כבר גובשו בפסיקה, וחייבו את הרופאים לשתף את ההורים במידע המלא על הסיכונים והסיכויים השונים של הלידה, כמו גם על האפשרות שלמרות הפסקת היריון עדיין עשוי להיוולד תינוק.
ואולם, השופט פסק שלא הוכח כי ההורים היו מחליטים אחרת לו היו מודעים למצב לאשורו, ומכאן שלא מגיע להם פיצוי על הפרת חובת הגילוי.
השופט מצא שהיעדר המידע הסב להורים ולבתם פגיעה באוטונומיה, אך מאחר שתביעת ההורים התיישנה - הם לא זכאים לפיצוי. בסיכומו של עניין נקבע כי בתם היא זו שתזכה בפיצוי על הפגיעה באוטונומיה במובן זה שהרופאים הפקירו את חובתם להגן על האינטרס שלה להיוותר בחיים.
לפיכך נפסק כי הבת תפוצה ב-280 אלף שקל בנוסף לשליש מהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של 65,520 שקל.
ההורים חויבו בשליש מהוצאות המשפט של הכללית ובשכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל נוכח דחיית תביעתם.
עו"ד אורלי לאש
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.