שני האחים טענו בין היתר כי לא היו מודעים למינוי והוריהם לא התכוונו לנשל אותם מעזבונם. בית המשפט דחה את התביעה בשל סתירות בעדויותיהם והתיישנות
לפני עשרות שנים מינוי הורים את בנם כבן ממשיך והמינוי נרשם בסוכנות היהודית וברמ״י. ב-2014 ולאחר שההורים כבר נפטרו הגישו שני אחיו של הבן הממשיך תביעה בה ביקשו לבטל את המינוי. הם טענו כי ההורים לא ידעו קרוא וכתוב ולא הבינו על מה חתמו. השופט בן שלו דחה לאחרונה את התביעה לאחר שלא מצא בסיס לטענות וגם לנוכח השיהוי הרב.
במסגרת התביעה הוגשו מסמכים שונים מהם עלה כי ב-1977 המושב קיבל את הבן הממשיך והוא נרשם בסוכנות היהודית.
האב נפטר ב-1979. ב-2009 עדכנה הסוכנות את רמ״י אודות מינוי של הבן כבן ממשיך. ב-2012 נפטרה האם ורמ״י ערכה אישור זכויות שלפיו הזכויות במשק נרשמו על שם הבן הממשיך.
בתביעה שהגישו האחים הם טענו כי בהליך המינוי נפלו פגמים, בין היתר בכך שהרישום ברמ״י בוצע 22 שנה לאחר הרישום בסוכנות.
עוד הם טענו כי כלל לא ידעו שהנתבע השיג את הסכמת הוריהם, שלא ידעו קרוא וכתוב בעברית, להירשם כבן ממשיך במשק וכי הוריהם כלל לא התכוונו לנשל את כלל ילדיהם מעזבונם. לטענתם, דבר המינוי נודע להם רק לאחר מות האם ב-2012.
אחד האחים אף טען כי ב-2001 שילם חוב של אמו המנוחה למושב, בסך 65,000 שקל, ואילו ידע שאחיו מונה כבן ממשיך לא היה מסכים לשלם את החוב.
במסגרת שמיעת הראיות העלו התובעים טענה לפיה מסמכי הבן הממשיך זויפו.
הבן הממשיך טען מנגד כי התביעה התיישנה לפני למעלה מ-30 שנה, עוד בחיי הוריו, ולכל הפחות מדובר בשיהוי ניכר בהגשתה.
הוא הדגיש כי דבר מינויו כבן ממשיך היה ידוע לכלל בני המשפחה, עוד בחיי האם, שנהגה להצהיר תמיד כי המשק שייך לו.
הוא הוסיף כי גם אם אחיו שילם חוב של אמו הוא קיבל בתמורה פיצוי וזכויות כספיות ואף מגרש בהרחבה.
גר בחצר המשק
השופט בן שלו מבית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה את טענת הזיוף הן לנוכח חוות דעת מומחית שקבעה שאין בסיס לטענה והן מאחר שהאחים כבשו את הטענה במשך למעלה משנתיים, עד לשמיעת הראיות.
בנוסף הוא דחה את טענת התובעים כי לא ידעו שאחיהם מונה כבן ממשיך. הוא ציין שהטענה מעלה תהייה של ממש שכן התובעים לא הכחישו שאחיהם גר בחצר המשק עם משפחתו במשך עשרות שנים. הם גם אישרו בכלל יחסי בני המשפחה בחיי ההורים היו תקינים ואף קרובים.
השופט ציין שבנסיבות אלה המסקנה היחידה האפשרית היא שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר. הגשת התביעה עשרות שנים לאחר המינוי טומנת בחובה גם היעדר יכולת לזמן עדים רלוונטיים. ההורים אינם בחיים וכך גם מזכיר המושב מולו בוצע הליך המינוי.
השופט גם קבע שלא נפל פגם בהליך המינוי ובמועד רישום הזכויות בסוכנות הרישום ברמ״י כלל לא היה דרוש. גם טענת התובעים שהוריהם לא ידעו קרוא וכתוב קרסה ואחד התובעים אף העיד כי אביו ידע לקרוא עברית טוב מאוד ורק כתב בערבית.
לצד כל זאת קבע השופט שהתביעה גם התיישנה.
התובעים חויבו בהוצאות בסך 50,000 שקל.
- ב״כ העותרים: עו"ד יהושע שחם
- ב״כ המשיב: עו"ד תמיר יחיא
- ב״כ המושב: עוה"ד גיא אבני ורעות אביטל
- ב״כ הסוכנות: עו"ד אלון איפרגן
- ב״כ רמ״י: לא צוין
עו״ד אלון אברהמוב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.