אב לשלושה שהורחק בעבר מהבית בגלל אלימות ציווה את רוב הרכוש לשני ילדיו הגדולים. התנגדות האחות הצעירה, שהייתה בנתק מול האב, נדחתה, לאחר שלא הוכיחה שנפלו פגמים בצוואה או שאחיה הפעילו עליו השפעה בלתי הוגנת
השופטת אורית בן דור ליבל דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו אלמנתו ובתו של אב לשלושה. האב הוריש בניין בן שלוש דירות לשני ילדיו הגדולים. לאשתו ולבתו הצעירה ציווה חלק קטן יותר ברכוש. השופטת לא מצאה בסיס לטענות השתיים כי האחים היו מעורבים בעריכת הצוואה או כי הפעילו לחצים פסולים על האב. בנוסף היא קבעה שהצוואה הגיונית בהינתן היחסים המורכבים במשפחה.
ההורים נישאו ב-1950 ונפרדו ב-1973 אך לא התגרשו רשמית מאחר שהאם סירבה לקבל גט.
לפני הפרידה האב הפעיל אלימות פיזית כלפי בנו וכלפי אשתו, בגינה הורחק על ידי המשטרה מדירת המשפחה. לאחר מכן האם נותרה לגור בדירה עם הבת הצעירה, שנולדה בסמוך לפרידה. הבת הצעירה חדלה לקיים כל קשר עם האב מאז שמלאו לה 16, ואף התנגדה להשתתפותו בחתונתה או לקיום קשר בינו לבין בנה.
בראשית שנות ה-90 בנה האב בית מגורים בן שלוש דירות. מאז השלמת הבנייה הבת הגדולה גרה בדירה שבקומה העליונה. האב גר עד למותו בדירה בקומה האמצעית. הבן גר שנים ארוכות בחו״ל ולאחר ששב ארצה משנת 2010 בערך התיר לו האב לגור בדירה בקומה הראשונה.
ב-2016 הגישה הבת הגדולה בקשה לקיום צוואת האב עליה חתם ב-2012. בצוואה הוא הוריש את לה את רוב הזכויות בבניין, ולבן הוריש את הקומה הראשונה. בנוסף הוא הוריש לבנו קרקע שבבעלותו וקרקע נוספת הוריש לנכדיו (בניהם של בנותיו). את יתר הרכוש ציווה לשלושת ילדיו ולאשתו בחלקים שווים.
הבת הצעירה והאם (שנפטרה בזמן ההליך) התנגדו לצוואה. הן טענו שנפל פגם בצוואה מאחר שהיא מורכבת מאוסף דפים שלדבריהן צורפו והודבקו על ידי שני האחים הגדולים.
הן הוסיפו כי הצוואה נערכה תחת מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של האחים הגדולים. הבת הצעירה טענה שאחותה הגדולה ״הובילה וגררה״ את המנוח לנוטריון כדי שיערוך את הצוואה ״שהכתיבה למנוח״ ולקחה ״חלק מעשי ואקטיבי בעריכתה״.
היא הוסיפה כי אחיה הפעילו על האב "לחצים קשים ואיומים אכזריים״ כדי שיוריש להם את הבניין, תוך ניצול התלות שלהם בו ומצבו הגופני הירוד.
לא הציגו ראיות
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים השתכנעה שהצוואה משקפת את רצון המנוח ודחתה את ההתנגדות.
היא קבעה שהנוטריון הסביר שייתכן שבאותו יום הייתה תקלה במדפסת והם נאלצו לעשות ״שעטנז״ לפני החתימה, אך מדובר בצוואה שעליה חתם המנוח.
לגבי טענת המעורבות כתבה השופטת כי לא מצאה בראיות תשתית ראייתית (ולו קלושה) למסקנה לפיה האחים נטלו חלק בעריכת הצוואה.
גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחתה. השופטת הבהירה כי לא הוכח שהאחים השמיצו את אחותם הצעירה בפני האב או שהמנוח היה תלוי בהם והם ניצלו זאת.
השופטת הדגישה שהעובדה שהאב לא נישל לגמרי את הבת הצעירה והוריש לה חלק מהרכוש תומכת במסקנה שלא הופעל עליו מכבש לחצים נגדה.
היא הוסיפה שהצוואה גם מובנת לנוכח היחסים המורכבים בין המנוח לבין בתו הצעירה ואשתו. זאת, אל מול השיפור ביחסים שחל בינו לבין ילדיו הגדולים שגרו לצידו בשנים האחרונות לחייו.
הנתבעות חויבו בהוצאות בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 12074-03-16
- ב״כ התובעים: עו"ד אריאל ניסים
- ב״כ הבת המתנגדת: עו"ד בני שגיא
- ב״כ האם: עו"ד פרופ' דב פרימר או עו"ד אילנית וייל
עו״ד ניר ויינרמן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.