הרציונל מאחורי צוואת האישה שנישלה את הבעל והילדים

הבעל, שהתנגד לצוואה, טען בבית המשפט שהיא חסרת היגיון מאחר שילדיהם היו כל עולמה של אשתו. השופט שוכנע שקיום הצוואה אינו חותר תחת רעיון זה

בצעד חריג אושרה בבית המשפט למשפחה בבאר שבע צוואת חולת סרטן שנפטרה, המנשלת את בעלה וילדיה מעיזבונה לטובת שניים מאחיה. על רקע הסברי הזוכים כי אחותם ביקשה למעשה לדאוג לילדיה באמצעות הברחת נכסיה מבעלה, ממנו עמדה להתגרש, הורה השופט שי שמואל על קיום הצוואה תוך דחיית התנגדות הבעל.

בהפרש של שנה ערכה המנוחה שתי צוואות: האחת, ביוני 2018, בה ציוותה את מלוא רכושה לשלושת ילדיה, למעט שקל אחד לבעלה; והשנייה, ביוני 2019, בה נישלה גם את הילדים לטובת שניים מאחיה, הם התובעים. המתנגד לצוואה המאוחרת הוא בעלה של המנוחה, אשר עובר למותה מסרטן בנובמבר 2019 היה מצוי עמה במשבר זוגי, על סף גירושים.

בהתנגדותו טען הבעל שיש לבטל את הצוואה המאוחרת מחמת שלל עילות, כגון העדר כשירות של פרודתו לצוות והשפעה בלתי הוגנת שהפעילו עליה אחיה. בטיעוניו הדגיש הבעל שצוואה זו חסרת היגיון מאחר שהמנוחה אהבה את ילדיה אהבת נפש והם היו כל עולמה, כך שלא ייתכן שנישלה אותם מירושתה.

מנגד טענו התובעים כי אחותם הייתה צלולה לחלוטין בעת עריכת הצוואה, ולא הופעלה על-ידם שום השפעה פסולה שהביאה אותה לחתום עליה. אחי המנוחה הסבירו שבצוואתה האחרונה ביקשה אחותם, למעשה, לוודא שנכסיה לא יגיעו בשום מצב לבעלה. מאחר שלשיטתה הוא לא דאג מספיק לילדיהם עוד בחייה, היה לה ברור שלא יעשה כן אחרי מותה.

צלולה ורהוטה

השופט שמואל דחה את טענת המתנגד כי פרודתו סבלה מחוסר כשירות בשעת עריכת הצוואה. לדבריו, לא רק שהיא הייתה צלולה, אלא אף עשתה חישובים מתמטיים בעניין עזבונה בנוכחות עורכת הדין שערכה את הצוואה. מכך הסיק השופט כי חרף מחלת המנוחה, כושרה הקוגניטיבי היה מצוין.

בהמשך דחה השופט אף את הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעים. ממסכת הראיות הוא התרשם שהמנוחה הייתה עצמאית לחלוטין בכל תחומי חייה, ולא הייתה מוגבלת מבחינה פיזית או הכרתית. יתרה מכך, לא עלו אינדיקציות לכך שהייתה מבודדת מסביבתה.

בקשר לכך העידה עורכת הדין שעשתה את הצוואה כי נישול הילדים היה מהלך מצד המנוחה, שנועד לשמור עליהם מפני אביהם ולדאוג לרווחתם. עורכת הדין סיפרה ש"המנוחה ידעה שלא תצליח בזמן המועט שנותר לה לחיות לסיים את הליך הגירושין ולהשיג את כתובתה", כך שעלה החשש שבעלה יירש אותה וינכס את רכושה לעצמו, מבלי שידאג לילדים.

"זה דברים שהיא הרגישה ביום יום", סיפרה העדה תוך שחידדה: "הוא סירב לקנות נעליים, לתת דמי כיס, לשלם על תספורות, דברים מאוד אלמנטריים. בסופו של דבר מחצית הבית רק תועיל ותשרת אדם אחד - אותו, מאחר והוא מעולם לא יצא מהבית הזה".

על רקע הסבר זה ואחרים שוכנע השופט מהגיונה של הצוואה, ומרצון המנוחה, הלכה למעשה, לדאוג לילדיה באמצעות נישולם לטובת אחיה. מסקנתו הייתה שהמנוחה לא סמכה על בעלה ורצתה בכל מאודה להדירו מעזבונה, מבלי להשאיר לו סיכוי לרשת אותה – לכן ביקשה, כאמור, לצוות את רכושה, הכולל נכסי נדל"ן, לאחיה בלבד.

בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית ההתנגדות ועל קיום הצוואה המאוחרת, ככתבה וכלשונה.

• ב"כ התובעים: עו"ד שי קדמי
• ב"כ המתנגד: עו"ד דן מלכיאלי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.