אחרי מות האב הגישו ארבעה אחים תביעה נגד אחותו בה טענו כי זכויות בבית שרשום על שמה שייכות להם. הנתבעת הכחישה אך בית המשפט קבע שהראיות תומכות בגרסתם
השופטת איריס אילוטוביץ׳ סגל קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה אחים נגד אחותו של אביהם. האחים טענו שהבית בו הם גרים באור יהודה היה שייך לאביהם המנוח אף שהוא רשום על שם הנתבעת. הנתבעת טענה מנגד שהזכויות שייכות לה שכן היא שילמה על רכישת הקרקע. השופטת קבעה שהזכויות שייכות לאחים על בסיס שלל ראיות ובין היתר תצהיר עליו חתמה הנתבעת ובו העבירה את הזכויות לאב.
האב המנוח נפטר ב-2016 והותיר צוואה בה הוריש את רכושו לארבעת ילדיו.
ב-1974 נהג המנוח ברכבו ועבר תאונת דרכים קשה, שבה נהרג אביו. ב-1978 התקיים מכרז של רשות מקרקעי ישראל לרכישת הקרקע שעליה בנוי הבית, ואחותו של האב, הנתבעת, זכתה בו ושילמה את התמורה.
ב-1996 חתמה הנתבעת בפני נוטריון על תצהיר שלפיו היא מעבירה לאחיה (אביהם של התובעים) את כל זכויותיה וחובותיה בבית.
המנוח ומשפחתו עברו להתגורר בבית במהלך 2002, כשעד אז איש לא גר בנכס לנוכח הליכי בנייה שהתמשכו לאורך שנים. ב-2014 וב-2018 שילם אחד מהתובעים חובות דמי חכירה של הנתבעת מול רשות מקרקעי ישראל.
התובעים טענו שהקרקע נרכשה על ידי אביהם ושהוא זה שבנה את הבית. לטענתם, עקב קשיים כלכליים האב החליט לרשום את הקרקע על שם הנתבעת. לדבריהם, לאחר מות האב הם פנו לנתבעת כדי שתעביר את הנכס על שמם אך היא לא שיתפה פעולה.
הנתבעת טענה כי בהתאם לרישוב בטאבו הבית בבעלותה ויש להורות לתובעים לפנותו ולשלם לה דמי שימוש ראויים. היא הדגישה שהיא זו שזכתה במכרז על הקרקע, ושכל התמורה שולמה על ידה. עוד היא הסבירה שחתמה על התצהיר מכיוון שביקשה להעביר את הנכס במתנה לאחיה בתמורה לכיסוי חובותיה והשקעותיה בגין הנכס, אך המנוח לא הסדיר את החובות והסכם מתנה מעולם לא נחתם ביניהם.
מנהג בעלים
השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציינה כי משיחה מוקלטת שנערכה ב-2018 בין אחד התובעים לבין הנתבעת, לפני פרוץ הסכסוך, עולה כי הנתבעת הודתה מפורשות שיש לרשום את הבית על שם התובעים. הנתבעת גם ציינה בשיחה שלצורך העברת הזכויות לא היה צורך בתשלום כלשהו מצד המנוח.
עוד כתבה השופטת כי הנתבעת לא הכחישה את חתימתה על התצהיר שנערך בפני הנוטריון, והציגה שלוש גרסאות חלופיות סותרות לגבי נסיבות חתימת התצהיר - כולן לא מהימנות.
בנוסף, השופטת התרשמה שבשל מצבו הנפשי המורכב של המנוח שנבע מהתאונה, לצד מצבו הכלכלי הקשה, לא הוסדר הרישום על הבית במהלך חייו ומלכתחילה העסקה נעשה על שם הנתבעת. זאת ועוד, לכל הפחות משנת 2000 נהג המנוח בבית מנהג בעלים, ובין היתר ביצע בנכס את עבודות הגמר, גר בנכס עם משפחתו ופנה לעורך דין בנוגע להסדרת רישום הזכויות.
השופטת ציינה שניכר כי אחיותיו של המנוח סייעו לו ברכישת הקרקע, שכן באותו זמן הוא היה שרוי בחובות כבדים. בשונה מכך, אין הוכחה כי לנתבעת הייתה יכולת כלכלית לממן את עלויות בניית הבית.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהתובעים הוכיחו שהבית נקנה עבור אביהם, וכי הרישום לא משקף משקף את מצב הזכויות. בנסיבות אלה נקבע שהזכויות בבית שייכות לתובעים.
הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד עמיחי נביאי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד שלמה שוטון
עו״ד סאלם זוהר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.