השופט האמין לתובעת שסיפרה כי יש לה צלקת מאז שהיא זוכרת את עצמה, ומתח ביקורת על בית חולים "השרון" שלא תיעד את המקרה כראוי. במקרה כזה, הסביר, בית החולים הוא שצריך להוכיח שאינו אשם – דבר שלא הצליח לעשות.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתה של צעירה בת 29 נגד קופ"ח "כללית" (בעלת בית החולים "השרון"), שתשלם לה 81,750 שקל בגין רשלנות רפואית שאירעה בלידתה או בסמוך אליה, כאשר שהתה בפגייה של בית החולים "השרון" בפתח תקווה.
השופט משה תדמור-ברנשטיין שוכנע כי הצלקת אירעה כתוצאה מרשלנות צוות בית החולים, ואף קבע כי בית החולים הפר את חוק זכויות החולה בכך שלא תיעד את המקרה כראוי.
התובעת נולדה במשקל 1,020 ק"ג כאשר אמה היתה בשבוע ה-33 להריונה. הלידה בוצעה בניתוח קיסרי לאחר שאובחן עיכוב בהתפתחות התוך רחמית. לאחר מכן היא שהתה בפגייה של בית החולים. מאז, לדבריה, יש לה צלקת באורך של כ-4.5 ס"מ על ידה הימנית, הגורמת לה לכאבים ומגבלות.
התובעת טענה שהצלקת נגרמה במהלך הלידה או אחריה. היא סיפרה שמאז שהיא זוכרת את עצמה הוריה סיפרו לה שבבית החולים "נשברה אינפוזיה", וכך נגרם פצע שהוביל לצלקת.
בנוסף היא טענה כי הנתבעת לא ניהלה מסמכים ורשומות המתארות במדויק את כל מה שהתרחש בלידה ואחריה. לשיטתה, בהיעדר נתונים, האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהצוות הרפואי התרשל. בחוות דעת מומחה מטעמה, נטען כי צלקת נוצרת מפצע כלשהו – עניין לא שגרתי המחייב הסבר.
מנגד, כללית הכחישה את גרסת התובעת וטענה כי מאחר שחלפו שנים רבות, לא ניתן לאתר עדים רלוונטיים. לטענתה, אם נגרמו לתובעת נזקים הרי שהם תוצאה של פגם מולד או תאונה אחרת, אך אין קשר לניתוח הקיסרי או לאשפוזה בפגייה, ואף לא להתנהלות הצוות הרפואי.
עניין מרכזי היה מסמכי בית החולים, שאמנם לא צוינה בהם צלקת או אירוע חריג, אולם כן צוין כי אירע לתובעת פצע מסוים.
הצלקת מספרת סיפור
לאחר שניתח את הדברים השופט תדמור-ברנשטיין הגיעה למסקנה כי אכן דעתו של המומחה מטעם התובעת, לא קיבלה מענה ברור מהנתבעת, שבחרה לומר "הכל ברור מהמסמכים, סה"כ פצע קטן שעבר".
ברמה העובדתית השופט האמין לתובעת שעשתה רושם ישר, ודבריה על ה"סיפור" שסיפרו לה הוריה היו מדויקים.
בנוסף נקבע כי מעצם קיומה, הצלקת מעידה על פצע או פציעה. לפי השופט, הצלקת עצמה מספרת סיפור – "סיפור שנפקד מסמכי בית החולים, בעוד מצויים בהם אזכורים המאששים שאכן אירע; אזכורים, שמעוררים שאלות, ואולי תהיות, שלנתבעת אין מענה לגביהן".
"ילוד שאך נולד ומטופל בפגיה, צפוי ככלל להיות ללא מתום", הוסיף השופט, והדגיש כי חוק זכויות החולה מחייב לתעד פצע או פציעה הזמן אמת, כולל אזכור של הצטלקות.
בנסיבות אלה המהלך המשפטי שביצע השופט היה היפוך "נטל ההוכחה", כאשר הנתבעת היא שהיתה צריכה להוכיח שהצלקת לא נגרמה באשמתה – דבר שלא הצליחה לעשות, כיוון שלא הציגה אף ראיה או מסמך המצביעים על אפשרות אחרת.
בתוך כך השופט דחה את הטענה כי התובעת היתה חייבת להביא את אביה לעדות (אמה נפטרה), והבהיר כי לא היה הכרח לעשות זאת, והדבר לא היה מוסיף משקל ממשי לגרסתה.
לאחר שחישב את נזקיה, שכללו בעיקר כאב וסבל ואובדן כושר השתכרות, השופט הורה לכללית לשלם לתובעת 63,750 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מירון קין ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד חסן דבאח ואח'
עו"ד דפנה צדיקריו אלי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.