בני זוג שהתגרשו חתמו על הסכם שלפיו חלקו של הבעל בדירתם מועבר לגרושתו. בדיעבד התברר שהם עשו זאת כדי לחלץ את הבית מנושי הבעל. המחוזי: "זה לא הסכם"
הסכם גירושים הקובע שדירת מגורים תועבר במלואה לאישה יבוטל, בהיותו חוזה למראית עין – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד בדחותו את ערעור האישה על פסיקת בית המשפט למשפחה לפיה ההסכם בטל. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט, השופט צבי ויצמן והשופטת יעל מושקוביץ אישרו את קביעת בית המשפט לפיה ההסכם נועד להבריח את הדירה מנושי הבעל, ולא שיקף את כוונת הצדדים האמתית.
הצדדים נישאו זה לזו בשנות התשעים והביאו לעולם ארבעה ילדים. בשלב מסוים יחסיהם התערערו והם פנו להליכי גירושים. במסגרת זו הם חתמו בספטמבר 2007 על הסכם גירושים שקבע, בין היתר, כי ביתם יחולק ביניהם חצי-חצי. כחודש לאחר מכן אושר ההסכם בבית המשפט.
בינואר 2008 הצדדים התגרשו רשמית אלא שדרכיהם לא נפרדו לחלוטין, שכן ביולי 2009 הם חתמו על הסכם גירושים "מתוקן" הקובע שחלקו של הבעל בדירה (50%) יועבר לאישה תוך התחייבות מצדה שאם תמכור את הבית כל אחד מילדיהם יקבל 200 אלף שקל מהתמורה. גם הסכם זה אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.
אלא שבמקביל לחתימת ההסכם השני חתמו הצדדים על הסכם שלישי במספר שקבע כי הדירה, הלכה למעשה, תישאר בבעלותם בחלקים שווים. בנוסף התחייבה האישה לחתום על צוואה בה היא מורישה חצי מהבית לגרוש. עוד נקבע כי ההסכם השלישי גובר על קודמו. בניגוד לשניים האחרים, הסכם זה לא אושר בבית משפט.
המניע: חשש מתביעה נזיקית
בשלב מסוים הגיש הגרוש תביעה לביטול ההסכם השני. הוא סיפר שבאותה תקופה נקלע להליכים משפטיים אחרי שקבלן, שנטען כי הועסק על ידו, נפל מגג במהלך עבודתו ומת. לדבריו נפתחה נגדו חקירה פלילית ומתוך החשש שיחויב לשלם בגין האירוע גם במסגרת תביעה נזיקית, חתם בעצת עורך דינו על ההסכם. לטענתו מדובר בחוזה למראית עין שאינו תקף.
לעומתו טענה האישה שפסק הדין שאישר את ההסכם הוא סופי ואי אפשר לערער עליו. למרות זאת, בית המשפט למשפחה הכריע בסופו של יום שההסכם בטל בהיותו למראית עין. אחד הנימוקים לקביעה היה העובדה שעורך הדין אשר ערך את ההסכם השני הודה שמדובר בחוזה פיקטיבי. למען הסר ספק העיד עורך הדין שהאישה "הבינה שאנחנו עושים משהו טריקי והייתה שותפה לזה".
האישה לא השלימה עם התוצאה ובינואר אשתקד ערערה על פסק הדין. לטענתה, בית המשפט טעה כשנתן יד לשימוש שלא כדין שנעשה בו במטרה להונות נושים. מנגד טען הגרוש שפסק הדין נכון ואין להתערב בו.
שופטי המחוזי ציינו שיש ממש בטענת האישה לפיה לא ניתן להקל ראש בשימוש שעשו הצדדים בבית המשפט למשפחה, כשאישרו בפניו הסכם מתוך ידיעה שאין בכוונתם לפעול על פיו. עם זאת, הם קבעו שאין בכך הצדקה להותיר את ההסכם השני על כנו.
הם כתבו כי "מדובר במסמך, שכאמור לעיל, אינו בגדר הסכם כלל. שני הצדדים לא התכוונו לפעול על פיו ואף המערערת, הקובלת כנגד התנהלות המשיב שביקש לעשות שימוש בלתי ראוי בבית המשפט, שיתפה עמו פעולה בידיעה ברורה כי אין לצדדים כוונה לפעול על פי ההסכם השני ומשכך, אף היא עצמה, אינה אמורה ליהנות מתוצאת התנהלותם המשותפת ולקבל לידיה את זכויותיו של המשיב בבית מקום בו בשום שלב לא לכך כיוונו הצדדים."
בנסיבות אלה הערעור נדחה והוטלו על האישה הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ האישה: עו"ד צוריאל חזי
- ב"כ האיש: עו"ד מורן אלבז קונפורטי
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.