חרף גירושי הנתבע ובת התובעת, הם המשיכו לחיות יחד עד 2021. חודשיים לאחר פרידתם הגישה החמות תביעה בה דרשה שהחתן יפרע את הההלוואה שנתנה לו
אישה העניקה לחתנה הלוואה בסך 2,100,000 שקל. ברבות השנים החזיר החתן רק חלק מההלוואה, כשלאחר פרידתו הסופית מבתה של המלווה - הגישה האחרונה תביעה לבית המשפט למשפחה בקריות, להשבת היתרה שטרם שולמה לה. למרות שיהוי בלתי מבוטל מאז קבלת ההחזר האחרון ועד להגשת התביעה, השופטת גילה ספרא-ברנע קיבלה אותה.
עד לשנת 2015 היה הנתבע נשוי לבתה של התובעת. חרף גירושיהם הרשמיים, הם המשיכו לחיות יחד ואפילו הביאו בת לעולם. כשנה לאחר ה"גירושין", ב-2016, חתמו הנתבע וחמותו, התובעת, על הסכם להלוואת 2,100,000 שקל לראשון. החמות הסבירה את מטרת ההלוואה בכך שהיא חולת סרטן "ורוצה לראות את הילדים שלי מסודרים".
במהלך 2021 נפרדו הלווה ואשתו, הפעם סופית. חודשיים בלבד לאחר מכן הגישה החמות את תביעתה לבית המשפט. לטענתה חתנה נותר חייב לה כספים רבים והגיע הזמן שיחזיר אותם.
מנגד טען החתן כי הסכומים שהועברו אליו ואל אשתו לשעבר מחמותו היו בבחינת מתנה שהוא לא מחויב להחזיר. לטענתו התביעה הוגשה כמעשה נקם על פרידתו הסופית מגרושתו, ובמטרה ליצור נתק מוחלט בינו לבינה. בהקשר לכך תהה הנתבע היכן הייתה התובעת בכל אותן שנים מאז שהפסיק לשלם את החזרי ההלוואה ועד להגשת התביעה. לצד זאת הודה החתן כי החזיר לחמותו לאורך השנים כ-1,580,000 שקל.
הבטיח לה בית
תחילה קבעה השופטת ספרא-ברנע שמדובר בהלוואה ולא במתנה. לדבריה, עצם העובדה שהנתבע מודה בהשבת כספים לחמותו לאורך השנים מלמדת שגם לשיטתו מדובר בהלוואה שיש להחזיר. יתרה מכך, החמות הציגה לבית המשפט צוואות והסכם ממון שערכה, בהם כללה "כספים שהיא עתידה לקבל ממשפחתה" – באופן התומך בטענתה כי מדובר בהלוואה.
בהמשך רשם החתן הישג מסוים, כשהשופטת קיבלה את טענתו לפיה אכן השיב לחמותו ברבות השנים סכומים אף מעבר לאלה שהודתה שקיבלה, המגיעים לכ-1,316,000 שקל. בנסיבות אלה ניגשה השופטת לברר האם קיימות ראיות לכך שהחמות ויתרת על יתרת ההלוואה, בסך כ-784,000 שקל.
לעניין זה ציינה השופטת שאין מחלוקת כי מאז אוגוסט 2019 הנתבע אינו משלם דבר על חשבון ההלוואה. "הדעת נותנת כי ככל שעמדה התובעת על החזרת ההלוואה, ונותר סכום משמעותי שלא הוחזר, הייתה פועלת בעניין ולו בכל מועד לפני הגשת התביעה", כתבה. ואולם בפועל מצאה השופטת הסבר ראוי לשיהוי בהגשת התביעה.
כך, מטיעוני הצדדים עלה כי שניהם מודים שבשלב מסוים עלתה הצעה לפרוע את יתרת ההלוואה באמצעות דירה בפרויקט מסוים שהנתבע בונה. המחלוקת הייתה בשאלה מי אמורה הייתה לקבל את הדירה: החמות עצמה (לטענתה) או בתה (לטענת הנתבע).
ואולם, לדברי השופטת, "דירה כזו לא הועברה למי מהן" ולפיכך אין הנתבע זכאי לפטור מהשבת יתרת סכום ההלוואה. מסקנתה הייתה שהחמות לא ויתרה על יתרת ההלוואה, ומשכך על חתנה לשעבר להחזיר את הכסף עד לשקל האחרון.
לפיכך השופטת חייבה את הנתבע לשלם לחמותו לשעבר את יתרת ההלוואה, בסך כ-784,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כ-44,800 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלי קדמי
- ב"כ הנתבע: עו"ד טל גרשטיין
עו"ד טלי בן יקיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.