אישה שיצאה מנישואיה עם בית וחצי באחד מהיישובים היוקרתיים ביותר בישראל, טענה שלפי הסכם הממון על בעלה לשעבר לשלם לה בנוסף 1.35 מיליון שקל בגין מיסי מכירה המחויבים גם בישראל וגם בארה"ב. תביעתה התקבלה במלואה תוך הטלת הוצאות כבדות על הגרוש
בפסק דין שפורסם לאחרונה קיבל בית המשפט למשפחה בתל אביב תביעת אישה לחייב את בעלה לשעבר לשלם לה 1,355,664 שקל. לטענתה, מדובר בהוצאות מיסוי ישראלי ואמריקאי בהן נשאה בשל היותה בעלת אזרחות כפולה בעקבות מכירת אחד הבתים של בני הזוג לשעבר, ואשר הנתבע התחייב לשאת בהן בהסכם ממון. סגנית הנשיא מירה דהן קבעה כי לפי הלכות בית המשפט העליון הבדיקה הראשונית היא בהירות הנאמר בחוזה, ובמקרה הנוכחי לשון ההסכם ברורה ותומכת לחלוטין בגרסת האישה. ערעור על פסק הדין נדחה לאחרונה במחוזי.
הצדדים, יהודים אזרחי ישראל וארצות הברית, התחתנו בשנת 2008 בחתונה אזרחית בניו יורק. בבעלותם נרשמו שני בתים ביישוב יוקרתי בשרון. בשלב מסוים יחסיהם הידרדרו, לטענת האישה על רקע ויכוח עז שגלש לאלימות בין הנתבע לבין בנה מנישואיה הקודמים. על רקע המשבר אליו נקלעו, חתמו הצדדים ב-2011 על הסכם ממון ("שלום בית ולחלופין גירושין").
במסגרת ההסכם נקבע שבמקרה של פרידה, אחד מהבתים של הצדדים יועבר במלואו על-שם האישה, ואילו הבית השני יתחלק ביניהם חצי חצי. עוד הוסכם כי במידה שבגין זכויות האישה בבתים תחול עליה חבות כלשהי במס, הבעל מתחייב לשאת בסכום זה. בסופו של דבר בני הזוג אכן נפרדו, וב-2013 התגרשו רשמית.
בתביעה שהגישה האישה לבית המשפט, באמצעות עו"ד זאב ולנר, נטען שמאז הגירושים שני הבתים נמכרו, אלא שהבעל נשא בהוצאות המיסוי רק עבור אחד מהם כפי שהתחייב. לשיטתה, בהתאם להסכם יש לחייב אותו לשאת אף בהוצאות מס השבח הישראלי והאמריקאי, היטל ההשבחה וכיוצא באלו, בשל מכירת הבית השני, בסך כולל של כ-1.35 מיליון שקל.
מנגד טען הבעל, באמצעות עורכי הדין שלום כהן ומור זיידן, כי דרישת התובעת חסרת תום לב ומנוגדת לסעיף אחר בהסכם, שקבע כי "הצדדים מתחייבים כי ישמרו על כבוד הדדי ועל תום לב" בכל הנוגע לביצוע ההסכם. לטענת הבעל, גרושתו קיבלה לידיה במסגרת ההסכם נכסים בשווי 16,840,000 מיליון שקל, עליהם הוא שילם מכיסו, ודרישתה לקבל סכומים נוספים מהווה עזות מצח.
רצה לספק ביטחון כלכלי
השופטת דהן דחתה את ניסיון ההתחמקות של הנתבע מההתחייבויות המפורשות שלקח על עצמו במסגרת הסכם הממון. היא ציינה שעל רקע היותו אדם עשיר מאוד; הודאתו במהלך המשפט כי רצה לספק לתובעת ביטחון כלכלי; והסיבה לפרוץ המשבר המשפחתי (אלימות בינו לבין בנה) – הרי שאין לתמוה על ההענקות הכספיות הנדיבות שעליהן חתם בהסכם הממון.
בהקשר לכך כתבה השופטת כי לשון ההסכם והנסיבות הכוללות מלמדות כי הנתבע התחייב לשאת בכל מס אשר יוטל בגין מכירת הבתים, ובהליך זה הוא מנסה לחמוק מהתחייבותו. היא הוסיפה שהבעל, כמי שמנסה לצאת נגד לשונו הפשוטה של ההסכם, אפילו לא זימן לעדות את עורכת הדין שניסחה אותו. ואולם, גם בהנחה שהיה עושה זאת הדבר לא היה מסייע לו, מאחר שלשון ההסכם כה ברורה.
לאחר שסקרה את ההלכות הדנות בפרשנות הסכם - מהלכת אפרופים והלכת מגדלי הירקות ועד לתיקון מס' 2 לסע' 25 לחוק החוזים, קבעה השופטת כי: "הכלל הוא שחזקה על הצדדים כי התכוונו למובן הפשוט של הלשון שבה נקטו, ולפיכך יש לפרש חוזה כתוב וחתום ככזה המביע את אומד דעתם של הצדדים וממצה את ההסכמות ביניהם, וזאת למצער ככל שלשונו מאפשרת לאתר את כוונתם המשותפת ולגדר את מפגש רצונותיהם."
השופטת דחתה את טענת הנתבע כי המס האמריקאי אינו בגדר התחייבות בהסכם שנעשה בישראל וכי הצדדים לא התכוונו לכך וקבעה כי הנתבע הודה במסגרת חקירתו הנגדית כי ידע שעל אזרח ישראלי הנושא גם אזרחות אמריקאית יש גם חובת מס בארה"ב.
בתוך כך הדגישה השופטת כי מחויבותו של הנתבע על פי ההסכם היא לשאת הן במס הישראלי והן בזה האמריקאי הנובע ממכירת הבית. לדבריה לשון ההסכם "אינה מבחינה בין מיסוי כזה או אחר והנתבע נטל על עצמו לשלם במקום התובעת כל מיסוי אשר יחול על מכירת הנכס".
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את תביעת האישה במלואה, וקבעה שעל הנתבע לשלם לגרושתו את הסכום הנתבע, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל. ערעור האיש על פסק הדין נדחה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
- ב"כ התובעת: עו"ד זאב ולנר
- ב"כ הנתבע: עו"ד שלום כהן ועו"ד מור זיידן
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 24343-09-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.