המוכר טען שהדרישה של הרוכשים למלוא הפיצוי המוסכם שעומד על 120 אלף שקל לא פרופורציונאלית לעיכוב הקל שנגרם עקב מצבו הנפשי. בית המשפט חייב אותו במחצית הסכום
בית משפט השלום ברמלה פסק פיצויים של 60 אלף שקל לזוג שרכש דירה במודיעין וקיבל אותה באיחור של 20 יום. השופט הבכיר זכריה ימיני דחה את טענת המוכר כי מדובר בעיכוב קל ומוצדק רפואית כיוון ששקע בדיכאון ודי בכך ששילם לרוכשים 4,000 שקל שמכסים חודש שכירות שלם. נקבע כי איחור של קרוב לחודש ימים נחשב להפרה יסודית של הסכם המכר. עם זאת, לנוכח התנהלות הצדדים לאורך העסקה, השופט השתמש בסמכותו החוקית להתערב בגובה הפיצוי המוסכם שעמד על 120 אלף שקל והפחית אותו בחצי.
המוכר נאלץ למכור את הדירה בעקבות חובות בהוצאה לפועל ומינוי כונס נכסים. הסכם המכר נכרת עם הרוכשים באפריל 2016, כשהם מודעים למצב, ומועד המסירה נקבע לסוף אוגוסט.
בהמשך, בעקבות איחור בהעברת התשלום השלישי, גובשה בין הצדדים פשרה שלפיה הפינוי יידחה בחודשיים והמוכר יפוצה ב-50 אלף שקל. אלא שביום הפינוי הודיע עורך הדין של המוכר שהוא חולה וביקש לדחות את המועד, ובסופו של דבר הדירה נמסרה כעבור 20 יום כשהחפצים של המוכר פונו סופית רק 5 ימים לאחר מכן.
בתביעה שהגישו הרוכשים לאחר שקיבלו מהמוכר פיצוי של 4,000 שקל בלבד, הם דרשו לחייב אותו במלוא הפיצוי המוסכם שהועמד בהסכם על 120 אלף שקל. התובעים טענו כי "נאה דורש, נאה מקיים" – כמו שהרוכש התעקש לקבל פיצוי על האיחור בתשלום, כך עליו לשלם להם פיצוי על האיחור במסירה.
הנתבע טען מנגד כי היה במצב נפשי קשה והמתווך שלו עזר ככל יכולתו כדי לזרז את הפינוי והודיע לתובע שהדירה מוכנה כמה ימים לפני המסירה אך זה ביקש לדחות את המועד. לשיטתו, מאחר בהסכם נקבע שאיחור של עד 14 יום לא נחשב להפרה יסודית והדירה הייתה מוכנה כמה ימים לפני המסירה, בסופו של דבר היה איחור קל של יומיים בלבד.
לדבריו, למרות זאת הוא שילם לתובעים פיצוי שמכסה שכירות של חודש שלם בדירה ובנסיבות אלה הדרישה למלוא הפיצוי המוסכם היא חסרת תום לב. עוד הוא הבהיר כי הפיצוי שקיבל מהם היה שקול לנזק שנגרם לו בהליכי ההוצאה לפועל.
התובעים הבהירו בתגובה כי מעולם לא הסכימו לפיצוי ששולם להם, וכי האיחור לא נבע ממצב רפואי אלא משום שלא הסכימו להשכיר לנתבע את הדירה.
כפייה חד-צדדית
השופט הבכיר זכריה ימיני קבע כי עדויות המתווך ועורך הדין שייצג את הנתבע מעלות בבירור כי היה איחור של כמעט חודש במסירה, והוא נכפה על התובעים בהודעה חד-צדדית. לטעמו, לא מדובר בעיכוב קל, כטענת הנתבע, בפרט כשהחפצים שלו נשארו כמה ימים לאחר הפינוי, והסיבה האמיתית הייתה הסירוב של התובעים שימשיך לגור בדירה כשוכר.
עוד הבהיר השופט כי את ימי האיחור יש לספור ממועד המסירה המוסכם ולא לפי החישוב שערך הנתבע, ומשכך מדובר בהפרה יסודית שלפי הוראות ההסכם מזכה את התובעים בפיצוי.
עם זאת, השופט ציין כי גם התובעים זכו בזמנו להפחתה בפיצוי ולכן מצא לנכון להפחית את הסכום המוסכם בחצי. מאחר שהנתבע כבר שילם 4,000 שקל הוא חויב בעוד 56 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל.
- בפסק הדין לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים בדיני מקרקעין
עו"ד יוסף משעל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.