יזמית בנייה טענה שהמזכירה שלה טעתה ברישום תאריך המסירה בחוזה, ולפיכך היא אינה חייבת לפצות את הרוכשת. מה הוחלט בבית המשפט?
יזמית הבנייה "דר נופרים" מסרה דירה שבנתה בקרית אתא באיחור של כ-8 חודשים ונתבעה לפצות את הרוכשת. טענתה כי הייתה טעות כתיב בחוזה נדחתה, והשופט מוחמד עלי מבית משפט השלום בקריות חייב אותה לשלם לרוכשת כ-100 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הרוכשת – חברת יעקב בוזגלו ויוחאי – חתמה ביולי 2013 על חוזה לרכישת 2 דירות מהיזמית, שבנתה באותה תקופה בניין בשכונת "בית וגן" שבקרית אתא. הדירות נרכשו לצורך השקעה, ותאריך מסירתן נקבע לסוף אוקטובר 2014. אולם בפועל, הדירות נמסרו באיחור של כ-8 חודשים.
בתביעה שהגישה הרוכשת היא עמדה על זכותה לקבלת פיצוי בגובה פי 1.5 מדמי השכירות הראויים שהייתה מקבלת לאורך התקופה בעבור כל דירה, בהתאם למה שקבוע בחוק המכר. לפי חוות דעת מומחה מטעמה דמי השכירות לכל דירה עומדים על 4,000 שקל לחודש, כך שמגיע לה 104 אלף שקל.
טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת הייתה כי המזכירה שלה העתיקה בטעות את תאריך מסירת הדירה מחוזים של רוכשים אחרים, שדירותיהם נמצאות במבנה אחר, לחוזים של דירות התובעת – שנמצאות במבנה שבנייתו טרם החלה במועד החתימה, ומדובר בטעות סופר.
הנתבעת הסבירה כי לא ייתכן שהסכימה על תאריך מסירה כה קרוב למועד החתימה, שעה שהמבנה כלל לא החל להיבנות.
התובעת הכחישה לחלוטין את הטענה הזו והתעקשה כי מועד המסירה שנקבע היה "פרי הסכמה מפורשת", ולא תוצר של טעות.
ואכן, הקרקע תחת הגנתה של הנתבעת נשמטה מכמה סיבות, ביניהן חוזה של רוכשת נוספת באותו מבנה, שגם בו תאריך המסירה היה לכאורה "לא הגיוני" – רק 6 חודשים אחרי התאריך בחוזה של התובעת.
טענות סותרות ולא הגיוניות
בהתחשב בכך, ומאחר שלמעט נתונים יבשים הנתבעת לא הגישה מסמכים או ראיות שיוכלו לחזק את גרסתה, השופט עלי לא השתכנע שתאריך המסירה שהוסכם הוא בעצם טעות הקלדה. לפיכך נקבע כי התאריך נכון וכי הנתבעת איחרה במסירה.
הנתבעת, שרצתה לצמצם את נזקיה, טענה בהמשך כי בעצם התובעת עיכבה את המסירה כי סירבה לקבל את אחת הדירות, ככל הנראה משום שלא הצליחה למצוא שוכרים. אך גם הטענה הזו נדחתה בידי השופט, שהסביר כי היא אינה מתיישבת עם הטענה הראשונה של הנתבעת – כי כלל לא היה עיכוב במסירה אלא טעות בציון התאריך. בנוסף, השופט ציין כי אין בטענה הזו כל היגיון, שכן לא ברור מדוע התובעת תסכים לקבל דירה אחת אך תסרב לקבל את השנייה.
מלבד זאת, השופט הדגיש כי הנתבעת לא הציגה כל תיעוד, אף לא בפרוטוקול מסירת הדירה, לפיו היא פנתה לתובעת לקבל את הדירה לפני תאריך המסירה והיא סירבה.
נוכח הכרעתו, השופט קיבל את חוות הדעת מטעם התובעת ופסק לה כ-100 אלף שקל בגין האיחור במסירה ועוד 15 אלף שקל עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת:עו"ד מקרקעין, א' שוויקה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נ' שבתאי
עו"ד עירן שושני
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.