חברת הביטוח טענה כי מרבית הנזקים מהם סובל הנפגע, שהפך נכה, אינם תוצאה של התאונה אלא של מחלה ניוונית שהחלה הרבה לפני כן, אולם השופטת דחתה את גישתה.
השופטת חדוה וינבאום-וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבלה את תביעתו של גבר כבן 69 שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2011, כאשר נסע באוטובוס שהתנגש במשאית, והורתה לחברת הביטוח איילון לשלם לו פיצויים בסך כ-1.7 מיליון שקל עבור הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
התאונה אירעה כאשר האוטובוס התנגש במשאית שניצבה בשולי הדרך ובלטה אל נתיב הנסיעה. בבית החולים אסף הרופא אובחן כי התובע נחבל בפנים ובידיים, והוא התלונן שאינו יכול להזיז את רגל שמאל. מאוחר יותר הוא הועבר לתל השומר, שם התלונן על בין היתר על חולשה בידיו וכבדות בשתי רגליו.
בבדיקות נמצאו שינויים ניווניים בעמוד השדרה. בסופו של דבר התובע נאלץ לעבור שיקום של מספר חודשים, ושוחרר כשהוא מסוגל ללכת בעזרת הליכון מרחקים של 50-100 מטר לכל היותר, ומעבר לכך מתנייד בכיסא גלגלים.
מומחה בתחום האורתופדיה סבר כי ההגבלה בעמוד השדרה היתה קיימת עוד לפני התאונה, על רקע מצבו של התובע, הסובל ממחלה ניוונית של עמוד השדרה הצווארי.
לעומת זאת, מומחה בתחום הנויורולוגי, שהעריך את נכותו הנויורולוגית של התובע בשיעור של 100%, סבר כי למרות מחלת העבר, התאונה היא זו שגרמה ללחץ ולנזק לחוט השדרה.
לא היתה מחלוקת לגבי עצם הכיסוי הביטוחי או חבותה של "איילון". המחלוקת העיקרית עסקה בקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע אחריה.
איילון טענה כי המומחה הנויורולוגי לא נתן משקל ראוי לתיעוד רפואי שלפיו התובע התלונן על נפילות ושיתוק וחולשות שונות בכל גופו בשנים שלפני התאונה.
לשיטתה, מצבו של התובע כיום אינו נובע מהפגיעה בתאונה, אלא מהתקדמות פרוגרסיבית של מחלתו, וכך גם נפילות שאירוע לאחר התאונה ב-2014 נבעו מהתקדמות המחלה ולא מן הפגיעה בתאונה.
לעומת זאת, התובע ביקש לאמץ את עמדת המומחה, שכן גם בחקירתו ולשאלה ישירה שלו, הוא נתן הסבר מדוע אין סתירה בין חוות דעתו של האורתופד, מהטעם שמדובר בתחומים שונים.
התנייד ללא אביזרים
לאחר שעברה על חוות הדעת של שני המומחים, השופטת וינבאום-וולצקי שוכנעה כי עיקר הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה.
בדומה למומחה הנויורלוג, השופטת שוכנעה כי למרות תלונות העבר, לא היה מדובר בממצאים משמעותיים.
השופטת אף לקחה בחשבון את העבודה שבמועד התאונה התובע השתמש שבאוטובוס כשהוא מתנייד ללא אביזרי עזר.
"אני סבורה כי הגם שמדובר במחלה שבדרך כלל היא בעלת מאפיינים פרוגרסיביים, ההתקדמות שלה אצל התובע לא הייתה מהירה ועד לתאונה הוא שמר על מירב התפקודים היום-יומיים שלו. כן אני קובעת כי הנפילות שמהן סבל התובע לאחר התאונה הן תולדת הפגיעה בתאונה ולא מחלתו הבסיסית", כתבה.
עם זאת, לאחר שסקרה את ההשתלשלות הרפואית בשנים שקדמו לתאונה, השופטת החליטה להעמיד את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה על 90%, ולייחס 10% מנכותו למחלה ממנה סבל לפני כן.
בהמשך דנה השופטת בהרחבה בנזקים השונים ובהוצאות התובע. בין היתר, השופטת קבעה שיש לאפשר לתובע לעבור ממוסד סיעוד בו הוא מתגורר אל ביתו, שיותאם למצבו הרפואי וכך יתאפשר לו להיות במחיצת משפחתו.
בסיכומו של דבר, השופטת העריכה את נזקיו של התובע בסכום כולל של כ-3.3 מיליון שקלים. מסכום זה נוכו כ-1.6 מיליון שקלים – קצבאות ותגמולים שהתובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי.
- ב"כ התובע: עו"ד צבי הרצוג
- ב"כ הנתבעים: עו"ד משה עבדי ואח'
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.