האם קבעה שהרכוש יחולק באופן שווה אך בסעיף אחר הורתה ששניים מנכסיה יעברו לבנה. בית המשפט קבע שהאחיות זכאיות לחצי מאחד הנכסים אך ערעור שהגיש הבן התקבל
אם לשמונה ילדים הותירה צוואה בה קבעה כי בנה יירש שניים מנכסיה ויפצה את אחיותיו כספית. במסגרת התנגדות שהגישו האחיות קבע בית המשפט למשפחה בחיפה כי מחצית מאחד הנכסים תירשם על שמן. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש הבן וקבע שמדובר בפרשנות מרחיבה שנוגדת את לשון הצוואה והנסיבות החיצוניות.
האם ערכה את צוואתה בנובמבר 2012 ונפטרה ביוני 2013. היא הותירה שני בנים ושש בנות.
באחד הסעיפים בצוואה היא הורתה כי כל עיזבונה יחולק לשמונת ילדיה בחלקים שווים. עם זאת, בסעיף אחר היא קבעה שבית המגורים שבבעלותה יעבור לבנה והבן יפצה את כל אחת מאחיותיו בסך של 72,000 שקל. היא קבעה שבכל שנה תקבל בת אחרת את הפיצוי, לפי הגיל בסדר יורד (הבכורה ראשונה).
הסדר דומה נקבע בנוגע לדירה נוספת של האם שהועברה בצוואה לאותו בן. בסעיף נקבע כי הוא ישלם לכל אחת משש האחיות סך של 150,000 שקל בתוך 24 חודשים ממועד קיום הצוואה.
לאחר מות האם הבן הגיש בקשתה לקיום צוואתה. לנוכח התנגדות כמה מהאחיות התיק הועבר לבית המשפט.
האחיות טענו כי יש סתירה בין הסעיף בצוואה המורה על חלוקה שוויונית לבין הסעיף המעניק את הנכסים לבן. בנסיבות אלה לטענתן הצוואה אינה ניתנת לביצוע ויש לבטלה.
הבן טען כי אין כל סתירה. לשיטתו, המנוחה קבעה שכל רכושה יחולק באופן שווה למעט שני הנכסים שלגביהם נקבע הסדר חלוקה ספציפי.
בית המשפט למשפחה קבע ביחס לדירה הנוספת כי המנוחה ביקשה לצוות חצי מערך הנכס לבנות והן זכאיות לקבל חצי מהנכס בפועל. ביחס לבית המגורים נקבע שהאחיות זכאיות ל-72,000 שקל כפי שנקבע בצוואה, בצירוף ריבית והצמדה.
בערעור העלה הבן טענות נגד ההחלטה להעניק לאחיות חצי מהדירה הנוספת. לדבריו, תוצאה זו סותרת את לשון הצוואה ומנוגדת לרצון אמו.
האחיות תמכו בפסק הדין וטענו כי מדובר בפרשנות נכונה שכן בסעיפים הנוגעים לנכסים יש חוסר היגיון אינהרנטי והם סותרים את כוונת האם לחלק את רכושה באופן שווה.
לשון הצוואה
השופטת עפרה אטיאס סקרה באריכות את הפסיקה הנוגעת לפרשנות צוואה והבהירה כי נקודת המוצא היא לשון הצוואה. היא קבעה כי בית המשפט שגה בפרשנות הצוואה כשקבע שהמערער זכאי לחצי מהדירה הנוספת בעוד האחיות זכאיות למחצית השנייה.
השופטת כתבה כי מלשון הסעיף עולה שהמנוחה לא ביקשה להעניק לאחיות זכויות קנייניות במחצית הדירה, אלא לזכותן בתשלומי איזון בלבד.
תוצאה זו עולה גם משילוב בין לשון הצוואה עם ראיות חיצוניות בדבר כוונת המנוחה. כך למשל, שכנתה העידה כי האם התכוונה להעביר את הדירה הנוספת למערער ולהטיל עליו תשלומי איזון לאחיותיו, מאחר שהוא זה שסייע לה בזקנתה.
לפיכך ביטלה השופטת את קביעת בית המשפט כי מחצית הדירה תעבור על שם האחיות. עוד נקבע כי לסכומים שעל המערער לשלם לכל אחת מן האחיות (150,000 שקל) יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד עריכת הצוואה ועד התשלום בפועל.
השופטים סארי ג׳יוסי וניצן סילמן הצטרפו לתוצאה. השופט ג׳יוסי סבר בדעת מיעוט כי את הריבית יש להוסיף ממועד פטירת המנוחה ולא ממועד עריכת הצוואה.
- ב״כ המערער: עו"ד י. ברזלי
- ב״כ משיב 6: עו"ד ז. בייטל
עו"ד גיא אבידן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.