ערבי מהצפון שמתגורר בירושלים כ-20 שנה ואף עובד בעירייה, ביקש לרכוש דירה בפרויקט חדש הנבנה בפסגת זאב, אך נאמר לו שאין אפשרות למכור לערבים. בימ"ש השלום בעיר קיבל בשבוע שעבר את תביעתו לפיצויים.
התביעה הוגשה נגד חברת הבנייה מי-טל הנדסה ושירותים. התובע, שעובד בעיריית ירושלים כמנהל לשכת הרווחה בשכונות הדרומיות במזרח ירושלים, סיפר שבשנת 2013 החליט למכור את דירתו ולרכוש דירה אחרת, שתתאים יותר לצרכים של בנו הנכה.
במסגרת חיפושיו, לדבריו, שוחח עם נציגה של החברה, וכשהבהיר לה שהוא ערבי נוצרי, היא החלה "לגמגם" ומסרה שתבדוק עם ההנהלה ותחזור אליו. לאחר כשבוע, לדבריו, התקשרה אליו הנציגה ואמרה שהיא מתנצלת, אולם אין באפשרותה של החברה למכור דירה לערבים, ולא עזרו ניסיונות שכנוע מצדו.
בשלב זה, לגרסת התובע, הוא ביקש מחבר יהודי שעובד אתו לחפש דירה במקום. החבר פנה אל משרדי החברה והקליט שיחה עם נציג מכירות, שבמענה לשאלותיו השיב לו כי בכל הקשור לערבים יש "איקס גדול", ואמר שאין לו ממה לחשוש.
אל התביעה שהוגשה על ידי התובע ואשתו, צורפו תמלילי השיחות ביניהם לבין נציגי החברה.
בביהמ"ש החברה הכחישה את טענות התביעה וטענה כי מעולם לא קבעה כללים מפלים כלשהם, או הנחתה את משווקי הדירות מטעמה לפעול בדרך של הפלייה פסולה.
לטענת החברה, התובעים הם תובעים סדרתיים שכבר הגישו שלוש תביעות נגד חברות אחרות באותה עילה של הפליה.
כמו כן החברה טענה כי התובעים לא הוכיחו ששני האירועים המדוברים אכן התרחשו, ולעומת זאת הוכח שלא הייתה להם כוונה אמיתית לרכוש דירה.
מצוקה אמיתית
סגנית הנשיא השופטת יעל ייטב קיבלה את גרסת התביעה.
השופטת תיארה בפירוט את העדויות וציינה כי "עדותו של התובע, המכהן בתפקיד ציבורי, כמנהל לשכת הרווחה בשכונות הדרומית במזרח ירושלים, הייתה עדות אמינה ומהימנה. במהלך עדותו ניכרה הייתה מצוקתו נוכח הקשיים שבהם נתקל בחיפוש דירה המתאימה לצרכיו, ואת העלבון שחש נוכח ההתייחסות המפלה אליו ואל אשתו".
השופטת הוסיפה כי אף שהתובע הגיש תביעות נוספות בעילה דומה, היא לא התרשמה שמדובר בתובע סדרתי, המנסה להתעשר על חשבון קבלנים, כי אם באדם שנתקל בהפליה שיטתית על רקע מוצאו, בעת חיפושיו הכנים אחר דירה.
כמו כן, השופטת ציינה כי למרות קשיים מסוימים, גם עדותו של חברו של התובע שתמכה בגרסתו, הייתה סבירה וקוהרנטית.
לעומת זאת, עדויות מנכ"ל החברה ומנהל חברת הניהול שסיפקה לפרויקט שירותי שיווק, לא עוררו רושם אמין. השופטת אף זקפה לחובת החברה את העובדה שנציגת השיווק שככל הנראה שוחחה עם התובע, לא זומנה להעיד.
מבחינה משפטית, השופטת ייטב הבהירה חוק איסור הפליה חל גם על נכסי נדל"ן, ובכל מקרה, גם התובעים זכאים לפיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה להם גם על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, ולנוכח הפגיעה בערך השוויון הנגזר מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לחברה הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך 40,000 שקל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דאוד עזי
- ב"כ הנתבעת: רועי שניר
* עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני נזיקין ובמשפט חוקתי וזכויות אדם
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.