האב הוריש נכס נדל״ן לבנו. לשלוש בנותיו הותיר רק חלק קטן מהעיזבון. תלונה שהגישה אחת מהן במשטרה בעניין הפגיעה המינית נסגרה ובית המשפט לא מצא כי הופעלה על האב השפעה בלתי הוגנת
בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע כי יש לקיים את צוואת אביה מ-2005. בצוואה הוריש האב את הנכס המרכזי בעיזבונו, בית בפתח תקווה, לבנו. בנותיו של המנוח טענו כי הבן הפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת וכי האב לא היה כשיר. לאחר שבית המשפט למשפחה דחה את הטענות הגישה אחת הבנות ערעור, אך שופטי המחוזי לא מצאו עילה להתערבות.
ההורים המנוחים היו בעליה של חלקה בפתח תקווה. הנכס נרשם על שם המנוח בלבד והועבר במתנה לבנו ב-2005. באותה שנה האב גם ערך צוואה בה הוריש את כל זכויותיו בנכס לבן.
זמן קצר לפני עריכת הצוואה הוגשה נגד האב תלונה חמורה במשטרה על ידי אחת מבנותיו, בטענה לפגיעה מינית בילדותה. המנוח נחקר ארוכות והכחיש את המיוחס לו. ביולי 2006 התקבלה במשטרה החלטה שלא להוסיף ולחקור את התלונה ״בהעדר עניין לציבור״.
בהמשך חתם האב על הצוואה בפני עורך דין. במעמד זה הוא נבדק על ידי רופא שקבע כי הוא לא סובל מירידה קוגניטיבית ניכרת אלא מירידה קוגניטיבית קלה והתמצאותו תקינה בכל המובנים.
במסגרת הליכים שונים שנוהלו בין האחים לאחר מות ההורים עתר הבן לקיום צוואת האב ואילו שלוש אחיותיו התנגדו. הן טענו לזיוף הצוואה וכן לעריכתה תחת השפעה בלתי הוגנת, עושק וכפייה. עוד לדבריהן, המנוח לא היה כשיר להבין את טיבה של הצוואה בעת עריכתה וכי המסמך נערך ביוזמת האח.
בית המשפט למשפחה מצא לנכון לקיים את צוואת האב לאחר שלא מצא בסיס להתנגדות. בפסק הדין נכתב כי בבסיס הצוואה תחושתו של האב שבנותיו נטשו אותו וחלקן אף העלילו עליו עלילות שווא. מנגד, האב חש שבנו הוא זה שסייע לו ועמד לצדו לאורך הדרך. כמו כן, האב, שהיה אדם דתי, היה מאוכזב מכך ששתיים מבנותיו נישאו לבני זוג שאינם יהודיים וההורים אף נקטו בהליך משפטי לפינוי שתיים מהבנות מביתם.
בית המשפט התרשם כי הסכסוך החל לאחר שבליל הסדר שקדם לעריכת הצוואה הודיע האב כי יש בדעתו להוריש את רכושו לבן.
על פסק הדין הוגש ערעור על ידי אחת האחיות בלבד. היא טענה כי בתקופת עריכת הצוואה האב היה מבולבל וכי הרופא שבדק אותו לא ציין כלל כי בחן את כשירותו או כי האב ידע את היקף רכושו. היא הוסיפה שבית המשפט שגה כשדחה את טענת העושק וההשפעה הבלתי הוגנת למרות שמדובר בניצול של מצוקת אדם מוגבל ולקיחת הנכס היחיד שהיה לו בחייו.
טיפל בהוריו
השופטים צבי ויצמן, שרון גלר וצבייה גרדשטיין פפקין מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחו את הערעור. הם ציינו כי טענות ההשפעה הבלתי הוגנת נטענו ללא בסיס של ממש וכי המערערת ייחסה קונספירציות שונות לאחיה ללא ביסוס ראייתי.
כמו כן לקביעתם, מהראיות עלה שהבן טיפל בהוריו לאורך השנים. האחיות לא סייעו להורים באותה מידה, ואף הובאו ראיות למתחים רבים בינן לבין הוריהן. בנוסף, לא הוכח שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה.
השופטים ציינו כי עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי המנוח עשה את הדברים מרצונו, ייתכן שמתוך כעסו על בנותיו, אך אין לראות בכך מעשה עושק של מאן דהוא.
המערערת חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.