אלטרואיזם? זוכה בצוואה הגישה התנגדות

האישה התנגדה לצוואת הוריה, המחלקת את רכושם בין ילדיהם שווה בשווה, בטענה שרצונם היה להוריש הכול לאחיה הקטן. השופטת הורתה לה להגיש בקשה מתאימה

לא בכל יום שומעים על יורש המוכן לוותר על חלקו בעיזבון לטובת אחיו. לבית המשפט למשפחה בפתח תקווה הוגשה התנגדות לצוואה המחלקת עיזבון של הורים שווה בשווה בין ילדיהם, בטענה שרצונם האמיתי היה להוריש הכול לבנם הקטן. שאר היורשים ביקשו אמנם לסלק את ההתנגדות על הסף מאחר שבן הזקונים לא צורף אליה, והרי הוא בעל האינטרס, אך השופטת אפרת ונקרט דחתה אותם ואיפשרה לאחותם לפעול להוכחת טענתה.

הצדדים הם שבעת ילדיהם של בני זוג אשר הלכו זה מכבר לעולמם. ראשון נפטר האב ואחריו זוגתו, כשלאחר מותה ביקש אחד מילדיה לקיים את צוואתה שלפיה כלל האחים יורשים שווה בשווה את הרכוש שהותירו ההורים. אחת האחיות לא השלימה עם ההליך שלטענתה עומד בניגוד גמור לרצון הוריה, והגישה התנגדות לצוואה.

לטענת המתנגדת, רצונם האמיתי של הוריה היה שכל רכושם יוענק לאחיה הקטן, בן הזקונים. להתנגדות צורפה צוואה אחרת של האם, הקודמת בזמן לזו שהוגשה לקיום, שלפיה עם מותה כל עיזבונה יועבר במלואו לבנה הקטן. לתמיהה סביב הצעד החריג יחסית שלמעשה מנשל אותה לחלוטין מהירושה הגיבה המתנגדת בנימוק אלטרואיסטי משהו, שכל רצונה ומאודה הוא במילוי רצון הוריה.

לטענת המתנגדת, צוואתה המאוחרת של האם נערכה בשעה שהיא לא הייתה כשירה לצוות, ומכאן שיש לקיים את צוואתה המוקדמת. בסופו של יום קבע בית המשפט שעל מנת לדון בהתנגדות יש לצרף אליה כצד את בן הזקונים, הזוכה על פי הצוואה המוקדמת, וכן מסמכים רפואיים המלמדים על חוסר הכשירות הנטען של המנוחה.

את העיקר עשתה

המתנגדת מילאה אחר החלטת בית המשפט באופן חלקי בלבד: היא הגישה אמנם את המסמכים הרפואיים המבוקשים, אך מנגד לא הגישה התנגדות מתוקנת אשר אחיה הקטן יהיה צד לה. בתגובה הגישו אחיה בקשה לסילוק ההתנגדות על הסף, לה השיבה המתנגדת בכך שאין לקבלה, מאחר שבהתאם לחוק מספיק שמתנגד לצוואה יהיה "מעוניין בדבר" ולאו דווקא הנהנה מהירושה.

השופטת ונקרט קיבלה את טענת המתנגדת. היא נימקה שאין באי-צירוף בן הזקונים להתנגדות על מנת להוות טעם לסילוקה על הסף. 

יתרה מכך, המתנגדת פעלה בהתאם להוראות בית המשפט והגישה מסמכים המלמדים לשיטתה על חוסר הכשירות בה שרתה אימה בשעת עריכת הצוואה המאוחרת.

"מצאתי כי המקרה שלפני אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן סעד של סילוק על הסף שכן התובעת הצליחה להרים את הנטל הבסיסי ויש בידיה ראשית ראיה  הנדרשת לצורך קיום עילת התביעה, כי במועד עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה להורות", כתבה השופטת.

היא חידדה שבהתאם לפסיקה "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את כתב התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש כדי שהתביעה לא תימחק", וכפועל יוצא – נוכח המסמכים שהגישה המתנגדת – לא יהיה זה נכון להורות על סילוק התנגדותה על הסף.

לפיכך השופטת דחתה את בקשת הסילוק תוך שהנחתה את המתנגדת להגיש בקשות מתאימות: לקיום הצוואה המוקדמת ולמינוי מומחה רפואי לשם בחינת מצב אימה בשעת עריכת הצוואה המאוחרת.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בהחלטה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.