פנסיונר משטרת ישראל נפטר ב-2009, אולם משרד הביטחון טען שאין קשר בין מותו לבין נכויות שהוכרו כתוצאה משירותו במשטרה. בית המשפט קיבל את עמדת האלמנה והפך את החלטת המשרד.
בימ"ש השלום בחיפה קיבל ערעורה של אלמנת פנסיונר משטרת ישראל, שנפטר בנסיבות רפואיות שנויות במחלוקת, ומצא שהיא זכאית לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה.
המנוח שירת במשטרה במשך 30 שנה. בשנת 2003 משרד הביטחון הכיר בו כנכה בשיעור של 68%. נכותו שוקללה מהפרעות אישיותיות, ושלל ליקויים רפואיים ובהם סכרת, לחץ דם גבוה, פגיעה בראייה ועוד.
ב-2005 חלה התדרדרות במצבו, והוא פיתח תלות מוחלטת באשתו. 4 שנים לאחר מכן האיש הלך לעולמו בגיל 71. מספר ימים לפני מותו הוא אושפז בבית חולים רמב"ם שבחיפה, שוחרר הביתה, ושוב הובהל אל בית החולים – שם נפטר. על פי דו"ח בית החולים, הוא נפטר כתוצאה מבעיות לב.
אלא שבשנת 2012 קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את בקשת האלמנה להכיר בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). ההחלטה התבססה על עמדתו של מומחה רפואי, שהעריך כי המנוח נפטר כתוצאה מתסחיף ריאתי ולא מבעיות לב.
על החלטה זו הגישה האלמנה ערעור באמצעות עוה"ד מיכאל פסקל, בעוד שמשרד הביטחון (המשיב) יוצג על ידי עוה"ד נפתלי קפשוק.
מה שגרם לקושי היה העובדה שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות, כך שכל העמדות השונות שהובעו בתיק התבססו על השערות ועל סטטיסטיקות.
המערערת הגישה חוות דעת רפואית שלפיה הסבירות הגבוהה ביותר לסיבת הפטירה היא אירוע לבבי.
לנוכח המחלוקת שבין המומחים, השופט אפרים צ'יזיק מינה מומחה מטעם בית המשפט. בדומה למומחה מטעם המערערת, גם מומחה זה היה בדעה שמכלול הנתונים מצביע על כך שהמנוח נפטר בעקבות אירוע לב.
המומחה אף סבר כי מתקיים קשר סיבתי רפואי בין אירוע הלב ומחלת הלב שממנה סבל המנוח, לבין בעיות הסכרת, לחץ הדם והגורמים הפסיכוסוציאליים שבהם הכיר משרד הביטחון כקשורים לתקופת שירותו במשטרה.
מבחינה משפטית, המערערת טענה כי היות שלא בוצעה נתיחה, הרי שניתן לעשות שימוש בראיות סטטיסטיות ולקבל את עמדתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בדבר הקשר הסיבתי.
עוד נטען בין היתר כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, די בסבירות של יותר מ-50% כדי להכריע לטובת המערערת.
הספק פועל לטובתה
לאורך פסק הדין השופט צ'יזיק ניתח באריכות את עמדת שלושת המומחים והמחלוקות הרפואיות שניטשו ביניהם. בסופו של דבר, השופט השתכנע שיש לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט.
בפסק הדין נדחתה טענת המשרד כי המומחה התעלם מכך שבתיקו הרפואי של המנוח לא תועדו בעיות לב קודמות. בהקשר זה השופט קיבל את עמדת המומחה שלפיה בשל בעיותיו הרפואיות, המנוח היה בסיכון זהה לזה של אדם הסובל מאוטם שריר הלב, וכי היה מקום לאבחן אותו כחולה לב כבר בחדר המיון, וכל מסקנה אחרת מלמדת על רשלנות רפואית במהלך הטיפול.
בתוך כך השופט קיבל את טענת המערערת, והבהיר כי הספק בנוגע לנסיבות מותו של המנוח צריך לפעול לטובתה.
בסיכומו של דבר השופט נקבע כי המנוח נפטר כתוצאה מ"נכות מוכרת" על כל המשתמע מכך לעניין זכויותיה של המערערת על פי חוק. משרד הביטחון אף חויב לשלם לה הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
למעבר אל פסק הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.