הורים גרושים נקלעו לסכסוך עקב רצונה של האם לעבור עם בתם ממרכז הארץ לצפון. האב, המתנייד בתחבורה ציבורית, ציין כי הדבר יקשה עליו עד מאוד. ביהמ"ש בחן את זמני הנסיעות והתרשם שהצדק עמו.
נדחתה בקשת אם לילדה כבת 9 לעבור לגור בצפון, בקרבת בני המשפחה של זוגתה בחצי השנה האחרונה. השופט הבכיר איתי כץ מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבל את המלצות העובדת הסוציאלית שסברה כי הגדלת המרחק בין האב לבין בתו תפגע בסופו של דבר בילדה.
הורים לילדה כבת 9 התגרשו בשנת 2011 לאחר 5 שנות נישואים. בתקופת הגירושים הם התגוררו בירושלים והוסכם כי יחלקו משמורת משותפת, אלא ששנתיים לאחר מכן החליטה האם לעבור להתגורר במרכז הארץ והמשמורת הועברה אליה תוך קיום הסדרי קשר בין האב לבין בתו.
במשך 3 שנים היה שקט בגזרה אולם בשנה שעברה שוב הגיעו ההורים לבית המשפט: האם – שמנהלת מזה כחצי מערכת יחסית עם אישה – ביקשה לאפשר לה לעבור שוב, הפעם לצפון, בסמיכות למשפחה המורחבת של זוגתה, ובמרחק של כ-80 ק"מ מבית האב.
האב, מצידו, ביקש להרחיב את הסדרי הקשר בינו לבין בתו ולמנוע מהאם לעבור לצפון.
האם הסבירה כי אחת הסיבות למעבר היא יוקר המחייה במרכז, שכיום אינו מאפשר לה להעניק חיי איכות ורווחה לבתה.
האם טענה עוד כי אין הבדל משמעותי בין זמני הנסיעה שהאב משקיע כיום לבין זמני הנסיעה שיהיה עליו להשקיע אם תעבור לצפון, וממילא הוא עושה רק את המינימום הנדרש מבחינת המעורבות בחיי בתו.
הכבדה מיותרת
טענות אלה של האם נהדפו על ידי העובדת הסוציאלית שדיווחה כי יש קשר משמעותי בין האב לבין בתו והמשפחה החדשה שהקים, והוא מעניק לה יציבות ובטחון.
העובדת הסוציאלית גם סברה כי מעברה של האם יכביד מאוד הן על האב והן על הקטינה, בין היתר לנוכח העובדה שהאב מתנייד בתחבורה ציבורית. מנגד, הזוגיות החדשה של האם טרייה יחסית ולכן לא ניתן לבסס עליה החלטה כה משמעותית לחיי הקטינה. לפיכך היא המליצה שלא לאפשר לאם לעבור לצפון.
לגבי הסדרי הראייה הומלץ שהאב יפגוש בבתו כל סוף שבוע שני ויחל להתראות עמה גם פעמיים בחודש באמצע שבוע – מה שלא היה עד עכשיו.
המלצות אלה, שגובשו לאחר דילמה קשה ומורכבת בין שלל גורמים מקצועיים, אומצו לחלוטין על ידי השופט הבכיר איתי כץ. בפסק דין שכעת הותר לפרסום התרשם השופט כי הערכותיה של העובדת הסוציאלית תואמות את המציאות וניתנו תוך התחשבות מוחלטת בטובת הקטינה.
לעניין המעבר, השופט ציין כי עיון בפירוט זמני הנסיעה באוטובוס מביתו של האב למקום המגורים הייעודי של האם מבהיר כי הדבר יפגע בקטינה, שלא תצליח להגיע בבוקר יום ראשון לבית הספר לאחר שהיא שוהה אצל אביה בסופ"ש, ואף תפגע במעורבות האב בחינוכה.
בסוגיית הסדרי הקשר, השופט דחה את התנגדות האב להמלצותיה של העובדת הסוציאלית ואת בקשתו לאפשר לבתו לשהות אצלו 3 סופי שבוע בחודש. השופט הסביר לאב שכיום, כשהילדה גדולה, יש להתחשב בצרכיה החברתיים ולאפשר לה להיות מעורבת בפעילויות שנערכות במקום מגוריה בסופי השבוע.
לסיכום השופט קבע כי ההמלצות מאזנות כראוי בין צרכי הקטינה לבין העדפות האב ואין הצדקה לסטות מהן.
איש מהצדדים לא חויב בהוצאות משפט.
- ב"כ האב: עו"ד שלומית גבירצמן
- ב"כ האם: עו"ד אורי דון יחיא
עו"ד דנית אסף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.