7 שנים אחרי מסירת הדירות לרוכשים, התגלה שהבניין נוטה על צידו בשל גלישת קרקע. ניסיון כושל לטפל בבעיה עשה את הנזק לבלתי הפיך
בית המשפט המחוזי בנצרת פסק פיצוי חסר תקדים של כ-46.7 מיליון שקל לבעלי דירות בבניין רב-קומות בטבריה, שהוכרז כמסוכן שנים ספורות לאחר שנבנה. פסק הדין שמחזיק כ-100 עמודים חושף מחדלים חמורים בשלבי התכנון והבנייה, ומטיל אחריות כבדה על היזמים, הקבלנים, המהנדס, העירייה ועל רשות מקרקעי ישראל.
הבניין, בן 11 קומות ו-27 יחידות דיור עם נוף לכנרת, נמסר לרוכשים בשנת 2013. לדברי הדיירים הוא סבל מליקויים מסוכנים כבר מהשנה הראשונה. הם הבחינו בשיפועים חדים ברצפה וסדקים משמעותיים בקירות, ובהמשך הבינו שהמבנה נוטה על צידו. לאורך השנים בוצעו ניסיונות לתקן את הליקויים, אך אלו לא הצליחו למנוע את החמרת המצב. בשנת 2020 הוכרז הבניין כמסוכן למגורים בשל גלישת קרקע ושימוש לקוי במילוי קרקע, והדיירים נאלצו להתפנות ממנו. כיום המבנה אינו בר שיקום והוא מיועד להריסה.
בתביעה שהגישו 44 בעלי הדירות נגד חברות הבנייה, עיריית טבריה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וכנגד המהנדס ויזמים שעמדו מאחורי הפרויקט, הם דרשו פיצוי על הנזקים הרבים שנגרמו להם. לטענתם הייתה רשלנות חמורה בתכנון היסודות ובביצוע הבנייה, כשגם עיריית טבריה והוועדה המקומית התרשלו באישור ובפיקוח על הפרויקט, אף שידעו על הסכנה הפוטנציאלית של גלישת הקרקע באזור.
היזמים והקבלנים טענו כי הנזקים נגרמו בשל קרקע בעייתית ולא היו בשליטתם. עיריית טבריה והוועדה המקומית טענו להגנתן שהקביעה כי במגרש התרחשה גלישת קרקע עמוקה היא בגדר השערה בלתי מבוססת, ושהנחת חומרי מילוי בגב הבניין נעשתה באופן לקוי והיא זו שגרמה או הגבירה את הנזקים לבניין.
בהודעת צד ג' שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל נטען כי רמ"י ידעה על התנאים הגיאולוגיים החריגים ועל גלישות הקרקע שהאזור מאופיין בהן. על כן, החלטתה לשווק את המגרש כמיועד לבנייה רוויה הייתה שגויה. כמו כן נטען כי רמ"י התעכבה באופן בלתי סביר מספר שנים עד שהעמידה את המימון הדרוש לביצוע עבודות הייצוב של הקרקע.
כל הגורמים כשלו
השופט ערפאת טאהא קבע כי האחריות לנזקים בבניין נובעת משילוב של שני גורמים: גלישת קרקע עמוקה באזור הבנייה שגרמה לתזוזת יסודות הבניין; ושימוש לקוי במילוי קרקע בין הבניין למדרון, באופן שיצר עומסים שהחמירו והאיצו את הנזקים. את הפיצוי לתובעים הוא העמיד על סכום כולל של 46,699,923 שקל, בהתאם לנזקי כל דייר.
האחריות לנזק ולתשלום הפיצוי חולקה בין הנתבעים באופן הבא: על יזמית הפרויקט ובעליה הוטלה אחריות בשיעור של 25%; חברה נוספת ובעליה שזכו במכרז ורכשו את הקרקע עבור הפרויקט יישאו באחריות בשיעור של 10%; הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ועיריית טבריה חויבו ב-30%; רשות מקרקעי ישראל תישא ב-20%; ואילו המהנדס חויב ב-15% מהאחריות לנזק.
"כל אחד מגורמים אלה תרם את חלקו לכשל ולנזקי התובעים. אילו אחד מגורמים אלה היה מבצע את עבודתו בצורה סבירה וללא רשלנות, הנזק היה נמנע", כתב השופט.
- פסק הדין המלא: ת"א 73237-06-20
- ב"כ התובעים: עו"ד שי עובד
- ב"כ הנתבעת 1 והנתבעים 7-8: עו"ד יוסי מילר, עו"ד טל גרבר
- ב"כ הנתבעת 2 והנתבעים 9-10: עו"ד הלל ברק
- ב"כ הנתבע 4: עו"ד מנסור קופטי
- ב"כ העירייה והוועדה המקומית לתו"ב: עו"ד ל.סלומן, אלרום רום, סולמון ושות'
- ב"כ רשות מקרקעי ישראל: פרקליטות מחוז צפון אזרחי, עו"ד מור סלם
עו"ד דניאל בן שלמה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.