בית הדין קבע שהעובדת הסכימה לפיטורים כשעדיין לא ידעה שהיא בהריון ומשגילתה חזרה בה. בשלב זה היה על המעסיקה לקבל היתר לפיטוריה אך היא לא עשתה כן
השופטת עידית איצקוביץ קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת שהועסקה בחברת 'מורירוקו כימיקלים' ופוטרה בפברואר 2020. העובדת טענה כי פוטרה שלא כדין בזמן שהייתה בהריון. החברה טענה שהעובדת לא פוטרה וסיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה. השופטת קבעה שבמועד בו העובדת הסכימה לפיטורים היא לא ידעה שהיא בהריון ולאחר מכן חזרה בה, והנתבעת הייתה צריכה לפנות לקבלת היתר.
התובעת סיפרה שהועסקה אצל הנתבעת בין השנים 2018-2020 כמנהלת משרד וכעוזרת אישית של מנכ"ל החברה.
במהלך תקופת העבודה היא עברה טיפולי פוריות שהיו ידועים לנתבעת. בתקופה זו הנתבעת החתימה אותה על מסמכים שונים שלפיהם היא מוותרת על זכויותיה ומסכימה לסיום העסקתה בתמורה לקבלת מענק בן שתי משכורות. לאחר מכן נודע לתובעת שהיא בהריון. במהלך ינואר 2020 פנתה התובעת באמצעות עורך דינה לנתבעת וביקשה להודיע שהיא לא מקבלת את פיטוריה ורוצה להישאר בעבודה. ואולם, החברה הודיעה לה כי היא עומדת על סיום יחסי העבודה.
התובעת דרשה בין היתר פיצוי על אובדן שכר עד לתום התקופה המוגנת, אובדן תנאים סוציאליים ופיצויי פיטורים.
החברה טענה כי לא פיטרה את התובעת, אלא סוכם ביניהן שהיא תפרוש מרצון מעבודתה ובתמורה לכך תקבל מענק פרישה. לאחר שהתובעת שקלה את הדברים במשך מספר ימים וקיבלה ייעוץ היא החליטה שהיא מעוניינת לפרוש. אלא שלאחר כשלושה חודשים, ולאחר שהחברה כבר גייסה עובדת חדשה, ביצעה התובעת "פניית פרסה" בחוסר תום לב וטענה שפוטרה.
התובעת השיבה כי לא הבינה את תוכן הסכם סיום ההעסקה שנוסח באנגלית משפטית, שכן רמת האנגלית שלה בסיסית. היא הוסיפה שהופעל עליה לחץ לחתום על ההסכם.
לטענת התובעת, על הנתבעת היה לעצור את הליך הפיטורים עם היוודע לה על כך שהיא בהריון.
פיטורים ללא היתר
השופטת הבכירה עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב התרשמה שהתובעת הבינה את המסמכים, גם אם לא נכנסה לפרטים, ושלא הופעל עליה לחץ.
עם זאת, השופטת קבעה שכאשר התובעת הסכימה לסיום העסקתה בחודש אוקטובר או נובמבר 2019, היא לא הייתה בהריון, או לפחות לא ידעה על כך.
במועד הפיטורים בפועל, בפברואר 2020 התובעת הייתה בהריון ולכן על הנתבעת שידעה על כך היה לבקש היתר לפיטורים. "במועד הקובע, שהוא המועד שבו נקבע כי הפיטורים נכנסים לתוקף, הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לקבל היתר לפיטורי התובעת (כשהשיקולים של הממונה הם בין היתר אם קיים קשר בין סיום העבודה של התובעת ובין הריונה, אך לא רק)", כתבה השופטת.
השופטת הבהירה שמכיוון שהפיטורים היו ללא היתר כחוק, התובעת זכאית לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים.
היא פסקה לטובת התובעת 99,000 שקל פיצוי על אבדן שכר בגין כל חודשי ההיריון ועד לתום התקופה המוגנת (60 ימים לאחר תום חופשת הלידה). בנוסף פסקה השופטת סך של 12,192 שקל בשל אובדן תנאים סוציאליים בגין התקופה המוגנת, 2,948 שקל בגין תשלומי דמי ביטוח לאומי ומס בריאות ו-12,000 שקל פיצויי פיטורים שלא כדין והעדר שימוע.
הנתבעת חויבה גם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רון מלול
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רונן בר אבן, עו"ד עילם וייס
עו״ד ניסן קזיוף
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.