בית המשפט קיבל את תביעתו של בעל הדירה אשר גובתה בעדויות, בתמונות ובתמלול שיחה שנערכה עם אחת האימהות. נקבע כי הנתבע הפר את הסכם השכירות שקבע במפורש כי הדירה אמורה לשמש למגורים בלבד.
דייר מוגן המתגורר עם רעייתו בדירה בת 3 חדרים בחיפה ייאלץ לפנות אותה לאלתר בעקבות הפרת הסכם השכירות המוגנת. השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה כי בעל הדירה הוכיח כי בקיץ 2016 פעל בדירה פעוטון בניגוד לתנאי ההסכם שייעדו אותה למגורים בלבד. בפסק הדין נקבע כי הפינוי בלתי נמנע אף שמדובר באדם נכה שמתגורר בנכס משחר ילדותו, נוכח העובדה כי המשיך להפר את תנאי השכירות למרות הזדמנות שהעניק לו בית המשפט בהליך קודם שניהל נגדו הבעלים.
התביעה הוגשה באוגוסט 2016 משתי סיבות: ראשית, משום שלטענת הבעלים אשת הדייר המוגן הפעילה באותו הקיץ פעוטון ילדים תוך הפרת הסכם השכירות שקובע כי השימוש בדירה הוא למגורים בלבד. לתמיכה בטענה זו הציג הבעלים תמונות של הורים שמביאים את ילדיהם לדירה וכן תמלול של שיחה שנערכה עם אחת האמהות. בנוסף הובאו עדויות תומכות מצד בנו וכלתו.
שנית, טען הבעלים כי הנתבע בנה בדירה שירותים נוספים ללא ידיעתו והסכמתו, וגם בכך הפר את הסכם השכירות.
הנתבע הכחיש שבנה בדירה שירותים נוספים או שאשתו ניהלה בדירה פעוטון. הוא טען כי מעולם לא נעשה בדירה שימוש שלא למטרות מגורים, וכי אשתו עובדת כשכירה ומעולם לא ניהלה עסק עצמאי. לכל היותר, היא הסכימה לשמור על כמה ילדים של מכרים לשעות מצומצמות בהתנדבות. לטענתו מדובר בתביעה קנטרנית שממשיכה את מסע ההתעמרות שמנהל נגדו התובע במטרה להוציא אותו מהדירה ללא דמי פינוי.
הגרסה קרסה
השופטת קלמפנר נבון קבעה כי התובע אכן לא הוכיח שהנתבע בנה שירותים נוספים. למעשה, היא התרשמה כי התובע התייחס לשירותים שנבנו לפני כעשור שבגינם כבר ניהל נגד הנתבע תביעה, וניתן פסק דין שקבע במפורש כי מדובר בשירותים חלופיים שנבנו בשל צורך ממשי בהחלפת השירותים הישנים.
לא כך באשר להפעלת הפעוטון. בהקשר זה ציינה השופטת כי התובע הצטייד בראיות ובעדויות רבות שתמכו בטענתו, ובהן אותו תמלול שיחה שממנו עלה כי אשת הנתבע אכן הפעילה בדירה פעוטון בתשלום חודשי של 1,400 שקלים לילד. בכך, ציינה השופטת, קרסה גרסת הנתבע ואשתו כי היה זה סיוע נקודתי בהתנדבות.
השופטת ציינה כי הפעלת הפעוטון הייתה מנוגדת לתנאי חוזה השכירות, וכי הפרת סעיף זה מקימה לבעלים עילת פינוי.
בתוך כך השופטת החליטה שלא להעניק לנתבע סעד מן הצדק ולמנוע את הפינוי, אף שמדובר באדם נכה שמתגורר בדירה משחר ילדותו (אביו היה הדייר המוגן המקורי והוא נכנס בהמשך בנעליו).
השופטת ציינה כי הנתבע כבר זכה בסעד זה בתביעה הקודמת שהגיש נגדו הבעלים. אז בית המשפט החליט שלא לפנותו אף שהפר את הסכם השכירות כשביצע שיפוצים ללא אישור. השופטת קבעה כי הנתבע לא העריך את ההזדמנות שניתנה לו והמשיך להפר את הסכם השכירות ולכן אינו זכאי להתחשבות נוספת.
לפיכך, התביעה התקבלה והשופטת הורתה לנתבע ולמשפחתו לפנות את הדירה לאלתר ולשלם לבעלים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,500 שקל.
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.