עיריית פתח תקווה הוציאה לבעל הנכסים חיוב ארנונה רטרואקטיבי על 7 שנים. אלא שהוא הגיש השגה והעירייה השתהתה במתן תשובה מעבר לזמן הקבוע בחוק. השופט הבהיר שגם איחור של יום הוא איחור
בעל נכסים בפתח תקווה שלכאורה לא דיווח עליהם לעירייה יקבל פטור מחיובי ארנונה רטרואקטיביים. השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי בלוד קיבל עתירה מנהלית שבה טען האיש כי מאחר שהעירייה לא השיבה בזמן להשגות שהגיש, יש לראותן כאילו התקבלו.
במוקד העתירה עמדו חיובי ארנונה ודרישת תשלום שהוציאה עיריית פתח תקווה לאדם שמחזיק ב-4 נכסי נדל"ן בעיר. בהשגותיו על החיובים טען העותר שעומדות לו טענות שיהוי והתיישנות, שמדובר בחיובים רטרואקטיביים, שבכל מקרה יש לבטל חיובי הפרשי הצמדה וריבית, שהנכסים טרם אוכלסו, שהוא זכאי הוא לפטור מארנונה וכן כי נפלה טעות בחישוב השטחים לחיוב.
העותר הפנה לסעיף 4 לחוק הארנונה שקובע כי על מנהל הארנונה להשיב למשיג תוך 60 יום מקבלת ההשגה, ואם לא עשה זאת, ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה.
לטענת העותר, הוא שלח את ההשגות בדואר רשום בתאריך 28.12.21 והן התקבלו במשרדי העירייה למחרת. בין הצדדים בתיק הייתה אמנם מחלוקת לגבי מועד מתן התשובה להשגות, אך העירייה הודתה ששלחה אותן בדואר רשום רק ב-01.03.22. לשיטת העותר, 60 הימים חלפו כבר ב-27.02.22 ולכן יש לראות את ההשגות כאילו התקבלו.
העירייה לעומת זאת טענה כי לקח מספר ימים עד שההשגות הגיעו לשולחנו של מנהל הארנונה ויש למנות את 60 הימים ממועד זה, כך שהתשובות ניתנו לעותר בזמן. בעניין זה היא ציינה כי על מכתבי ההשגה לא הודבקה אסמכתה לעניין מועד מסירת הדואר הרשום ולכן מנהל הארנונה לא יכול היה לדעת כמה ימים עומדים לרשותו למתן תשובה.
לגופו של עניין טענה העירייה כי יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי בשמירת הקופה הציבורית ושממילא מדובר באיחור קל בלבד. לדבריה העותר, בחוסר תום לב, לא דיווח במשך שנים על השימוש בנכס ואין לאפשר לחוטא לצאת נשכר. עוד נטען כי אין לאפשר לעותר את הסעד המבוקש לגבי השגות הנוגעות לשומות מהשנים 2020-2014, שכן לפי חוק הארנונה טענות ביחס להחלת חיוב רטרואקטיבי אינה יכולות להיות נדונות במסגרת של השגה.
סנקציה חריפה אך מוצדקת
ואולם, השופט שמואל בורנשטין קבע שהצדק עם העותר. הוא ציין כי בית המשפט העליון כבר נדרש לתוצאת האיחור שבחוק הארנונה וקבע כי אף שהסנקציה חריפה, תכלית החוק הייתה להבטיח מנגנון יעיל ומהיר עבור האזרח לבירור סכסוכים מעין אלה.
באותו מקרה, דחה בית המשפט העליון גם את הטענה שיש למנות את 60 הימים מהמועד שבו הגיעה ההשגה לשולחנו מנהל הארנונה וקבע שספירת הימים מתחילה עם המצאת ההשגות לעירייה. זאת מאחר שלאזרח אין שום שליטה על האופן שבו מתגלגלת ההשגה בין משרדי העירייה, ומדובר ב"ניהול פנימי" שלה.
השופט בורנשטין הבהיר כי אין זה משנה אם פקיד השומה חתם על התשובות להשגות בזמן, שכן ספירת הימים מסתיימת רק עם שליחתן לאזרח. הוא קבע כי במקרה זה התקופה הסתיימה כטענת העותר ב-27.02.23 ולפיכך העירייה איחרה ויש לראות בהשגות כאילו התקבלו על ידה.
"אני ער לכך כי מדובר בתקופת איחור קצרה ביותר, כמו גם לפגיעה הפוטנציאלית בקופה הציבורית מקום שבו השגה מתקבלת בשל איחור, אפילו איחור קל ביותר, במתן התשובה. עם זאת גם איחור קצר, אפילו של יום אחד, איחור הוא", סיכם.
העירייה חויבה בהוצאות העותר בסך 10,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורן אוזן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.