ב-2004 חתמה התובעת על הסכם בו מכרה לנתבע את הגג שמעל ביתה בבית חנינא בתמורה ל-20,000 דולר ובכפוף להוצאת היתר בניה. 12 שנה אחרי, ההיתר לא נראה באופק והאישה ביקשה לבטל את ההסכם. ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע: "ההסכם אינו בר ביצוע".
בבעלות התובעת דירה בקומה השנייה במבנה בן שתי קומות בבית חנינא. דירתה נבנתה ללא היתר על ידי בעלה לשעבר.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין חוזים
בסמוך לגירושיה ב-2003 שקלה התובעת לעבור לירדן עם שלושת ילדיה ולכן חתמה על חוזה למכירת הדירה מול הנתבע והוא שילם לה מקדמה של 15,000 דולר.
מספר חודשים לאחר מכן היא התחרטה והתחננה בפניו שיסכים לביטול ההסכם והוא נענה לה. התובעת לא יכלה להשיב לו את הסכום ששילם ולכן הציעה כי ירכוש את הזכויות בגג שמעל דירתה בתמורה ל-20,000 דולר, והוא הסכים.
במרץ 2004 חתמו הצדדים על ההסכם למכירת הגג.
בתביעה שהגישה האישה ב-2012 היא ביקשה שבית המשפט יצהיר שההסכם בטל. לדבריה, ההסכם היה מותנה בכך שיוצא היתר בניה הן לדירה והן לגג בתוך שלוש שנים. בשמונה השנים שחלפו מאז התברר לה כי הוצאת היתר תהיה כמעט בלתי אפשרית בשל הקושי לאתר את בעלי החלקה עליה נמצא המבנה.
לטענתה, הנתבע מתכוון להתחיל לבנות בגג ללא היתר ולכן הגישה את התביעה. לדבריה, מכיוון שלא הוצא היתר בתוך הזמן שנקבע בהסכם הוא בטל.
לטענת הנתבע, הוצאת ההיתר לא היתה תנאי לתקפותו. הנתבע הוסיף כי אדריכל מטעמו פועל להוצאת היתר בניה לדירת התובעת ולגג, ובעירייה נפתח תיק תב"ע. בנסיבות אלה אין להורות על ביטול ההסכם.
עוד טען הנתבע כי בהסכם נקבע מפורשות שהתובעת היא שאחראית להוצאת ההיתר ומשלא עמדה בתנאי, היא אינה יכולה להסתמך עליו כדי לדרוש את ביטול ההסכם.
"מציאותי יותר מכולם"
השופטת מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים ציינה כי לא ברור לה כלל מה מכרה התובעת לנתבע בהסכם השני שכן הגג הוא רכוש של דיירי הבניין כולו.
כמו כן, לא ברור לה כלל מדוע הנתבע מתעקש לאכוף את ההסכם לנוכח העובדה שיהיה כמעט בלתי אפשרי להוציא היתר בניה לדירה ולגג.
השופטת ציינה בהקשר זה כי יתכן שהנתבע "מציאותי יותר מכולם ומסתמך על כך שיוכל לבנות גם ללא היתר מבלי שהמבנה ייהרס, כיוון שבבית חנינא כמו בשכונות אחרות במזרח ירושלים הבניה הבלתי חוקית כה נפוצה, עד כדי כך שאם עיריית ירושלים תממש צווי הריסה יהא עליה למחוק שכונות שלמות מעל פני האדמה".
השופטת התרשמה כי הוצאת היתר הבניה היתה התחייבות שלקחו על עצמם שני הצדדים, על אף שההסכם נוסח כך שהחובה הוטלה על התובעת. משלא הוצא היתר, יש לשניהם זכות לבטל את ההסכם, קבעה השופטת.
השופטת הוסיפה כי החוזה גם אינו בר ביצוע בטווח הנראה לעין ואכיפתו כרוכה בלקיחת סיכון שהנתבע יבנה באופן בלתי חוקי והתובעת תיתבע על ידי העירייה או בעלי הקרקע. השופטת סיכמה כי "ההסכם הזה הוא לא מוצלח בלשון המעטה מיסודו", ולכן קיבלה את התביעה וביטלה אותו.
השופטת קבעה כי עם ביטול ההסכם התובעת מחויבת בהשבת הסכום שקיבלה מהתובע.
על הנתבע הוטלו הוצאות של 5,000 שקל בלבד, לנוכח "תרומתה של התובעת למצב שנוצר".
- ב"כ התובעת: עו"ד ג'ורג' שוכרי
- ב"כ הנתבע: עו"ד רמי עותמאן ואח'
*עורך דין דב דוניץ עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.