עיריית תל אביב החלה בפעולות גבייה אגרסיביות – שנים אחרי התגבשות החוב ותוך התעלמות מנתונים מטרידים, שאילו הייתה מבררת לעומק, אולי הייתה מצליחה בגבייה או לכל הפחות נמנעת מהליכים מיותרים.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל באחרונה ערעור שהגישה בעלת נכס בעיר לביטול חוב ארנונה ישן שלא שולם על ידי אחד השוכרים שלה. סגן הנשיא חגי ברנר קבע כי ניסיון העירייה להטיל את החוב על בעלת הנכס הוא "בלתי סביר בעליל ואינו עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה".
בעלת נכס ברחוב המסגר בתל אביב השכירה אותו בין החודשים נובמבר 2001 ועד לאוגוסט 2005. כנהוג, השוכר העביר את חיובי הארנונה על שמו, אך הוא לא שילם את הארנונה במהלך כל התקופה, וצבר חוב של 243,475 שקלים.
מקרה זה אינו מקרה "קלאסי" של אי תשלום, שכן באוגוסט 2005 הגיע למשרדי העירייה אדם עם שם ומספר תעודת זהות הזהים לאלה של השוכר, שטען כי זהותו נגנבה וכי הוא מעולם לא שכר את הנכס האמור.
לאור המידע המרעיש, העירייה רשמה את הארנונה החל מספטמבר אותה השנה על שם הבעלים, אך המשיכה לייחס את החוב לאותו בחור מסכן. משלא שולם החוב, היא פתחה כנגדו בהליכי גבייה ב-2013 שהסתיימו בשנת 2016 בכך שוועדת הערר קבעה כי חתימתו על הסכם השכירות זויפה ומשכך, יש להשית את חוב הארנונה על בעלת הנכס.
בעלת הנכס ביקשה ממנהל הארנונה שהחוב יבוטל ולאחר שסורבה, הגישה ערעור לבית המשפט המנהלי. לטענתה, היא לא ידעה על קיומו של החוב עד להחלטת ועדת הערר, באותו המועד הוא כבר התיישן. אם לא די בכך, היא טענה שהעירייה ידעה מ-2005 שהשוכר הוא מתחזה ולא פנתה אליה כדי לנסות ולברר עמה את זהותו האמתית.
בתגובה, העירייה האשימה את בעלת הנכס בכך שנתנה יד לרישום הארנונה על שמו של מתחזה וכעת מנסה להתחמק מתשלום החוב. בנוסף, היא טענה כי החוב כלל לא התיישן מאחר שרק ב-2016 התברר שהנכס הושכר למתחזה, כך שלא מדובר בחוב שמוטל על הבעלים באופן רטרואקטיבי.
אוזלת יד של העירייה
בניגוד לטענה זו סגן הנשיא ברנר קבע כי במקרה הנוכחי כן מדובר בחיוב רטורואקטיבי, וכדי לחייב בו את המערערת, יש לאזן בין מידת ההסתמכות שלה על התנהלות העירייה לבין האינטרס הציבורי שבגביית החוב, ובמקביל לבחון האם המערערת עצמה אשמה באי גבייתו.
יישום האיזון האמור הוביל את השופט למסקנה כי מידת האשמה של המערערת במצב שנוצר "בטלה בשישים אל מול מחדליה ואוזלת ידה הנמשכת של העירייה במשך לפחות 11 שנים". השופט הוסיף כי הוא בספק שהמערערת אשמה, שכן היא לא הייתה יכולה לדעת שהשוכר שלה מתחזה.
"ההחלטה להטיל על המערערת את חיובי הארנונה באופן רטרואקטיבי היא בלתי סבירה בעליל וחוטאת לחובת ההגינות המוטלת על העירייה" כתב סגן הנשיא, לאחר ששוכנע כי העירייה לא הודיעה למערערת על אודות החוב מיד כשידעה על גניבת הזהות ב-2005. בנוסף השופט קבע כי החוב ממילא התיישן לכל המאוחר ב-2012.
לאור האמור, חוב הארנונה בוטל והעירייה חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד מיכאל שפטלר ועו"ד מרדכי מיכאלי
- ב"כ המשיבה: עו"ד שירה הרניב
* עו"ד אליאב גיל עוסק בדיני מקרקעין וארנונה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.