הפרקליטות הגישה כתב אישום פלילי מבלי ליידע על כך את הנאשם, בניגוד לחובתה. ביהמ"ש קבע כי התנהלותה פגעה בזכויות הנאשם ובאמון הציבור במערכת המשפט, וביטל את כתב האישום.
הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אדם שיוחסה לו עבירה של פציעת אדם, וכמה ימים לאחר מכן (יוני 2014), היא שלחה אותו לנאשם בדואר.
השתתפו במשאל:
אלא שלפי החוק, לפני הגשת כתב האישום מחויבת הפרקליטות להודיע לחשוד כי היא עומדת להגיש נגדו כתב אישום וליידע אותו כי הוא רשאי לבקש שימוע ולשטוח את טענותיו – על מנת לשכנע אותה לבטל את האישום.
הנאשם, שטען כי לא קיבל לידיו את מכתב היידוע ולא ניתנה לו ההזדמנות לטעון לביטול כתב האישום, הגיש בקשה לביטולו בשל הפרת חובת היידוע.
המדינה טענה שהיא שלחה את מכתב היידוע לכתובת שהייתה במחשביה, והרשתה לעצמה להגיש את כתב האישום לאחר שלא קיבלה כל תגובה מצד הנאשם.
לטענתה, רק בחלוף חודש היא קיבלה הודעה שהנאשם כבר לא מתגורר בכתובת שאליה שלחה את המכתב ואז שלחה אותו שוב, הפעם לכתובת הנכונה. אלא שהפרקליטות לא הסבירה מדוע את כתב האישום היא כן ידעה לשלוח לכתובת הנכונה.
הפרקליטות טענה שגם אם טעתה בכתובת, אין זה מוצדק לבטל את כתב האישום החמור ולדעתה, אפשר לקיים את השימוע בדיעבד מבלי לבטלו.
סניגורו של הנאשם סבר אחרת. לטענתו, לא ייתכן שלא תינתן למבקש ההזדמנות לפעול לביטול כתב האישום ושהשימוע יתקיים כשהוא תלוי מעל ראשו.
התוצאה ידועה מראש?
השופט יוסי טורס מבית משפט השלום בקריות הסכים עם הסניגור וקבע שהתנהלות הפרקליטות פגעה בזכות המבקש, כחשוד.
השופט ציין כי הפרקליטות לא הסבירה כיצד קרה שהיא שלחה את מכתב היידוע לכתובת אחת ובהפרש זמן קצר שלחה את כתב האישום לכתובת שונה.
השופט הזכיר לפרקליטות שקיומו של שימוע לפני הגשת כתב אישום נועד להגן על זכויות החשוד ולמנוע את הפגיעה הקשה בחייו, הנובעת מעצם האשמתו בפלילים.
"החלטה להעמיד לדין אדם חייבת להתקבל תוך קיומו של הליך מנהלי נכון ושוויוני, במסגרתו הוענקו לחשוד מלוא זכויותיו. הגשתו של כתב אישום טרם קיומו של שימוע – מקום בו החשוד לא ויתר על זכות זו – אינה מקיימת את חובתה של התביעה. היא פוגעת בזכויות החשוד ופוגעת אגב כך באמון הציבור במערכת המשפט", נכתב בהחלטה.
השופט קבע, כי הצעת המדינה שהשימוע יתקיים בדיעבד אינה מתקבלת על הדעת, כיוון שהדבר עלול לטעת בלב הנאשם והציבור את התחושה שהתוצאה ידועה מראש. בהחלטה נכתב: "החוק העניק לחשוד הזדמנות לשכנע כאמור, טרם הגשת האישום ולא לאחריו. לא מצאתי כל סיבה למנוע מהנאשם זכות זו ולהעמידו בעמדה נחותה, מקום בו האשם לאי קיומו של שימוע אינו רובץ לפתחו, אלא כל כולו בטעותה של המאשימה".
השופט טורס החליט שהסעד הנכון במקרה זה הוא ביטול כתב האישום וקיום שימוע בתוך 30 יום. בסופו של דבר הוא ציין, שאם לאחר השימוע הפרקליטות תמצא לנכון להגיש את כתב האישום בכל זאת – היא מוזמנת לעשות כן.
חשיבות היידוע נקבעה בחוק מפורש של הכנסת והמשמעויות הכבדות הנגזרות מעצם הגשת כתב אישום, הנוגעות לדיני נפשות, מחייבות שמירה הדוקה ככל האפשר על האינטרסים של החשוד.
ברור, כי במקרה זה בית המשפט פעל באופן מידתי, כאשר הבין שהתועלת שתצמח לנאשם ולחברה עולה על הנזק שייגרם למדינה באם כתב האישום יבוטל.
- ב"כ הנאשם: עו"ד ת. גונן
- ב"כ המדינה: לא אוזכר בהחלטה
* עו"ד רונן בנדל עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.