ביהמ"ש למשפחה הכיר בבני הזוג כהוריו של ילד שבא לעולם בהליך פונדקאות בחו"ל, אך המדינה נלחמה בהם וניצחה בערעור.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך לאחרונה את החלטת בית המשפט למשפחה להכיר בבני זוג חד-מיניים כהוריו של ילד שהביאו בהליך פונדקאות בארצות הברית, מכוח אבהותו הביולוגית של אחד מהם. סגנית הנשיא יהודית שבח והשופטים שאול שוחט וחנה פלינר קבעו כי סירובו של תורם הזרע לבצע בדיקת רקמות עומד לרעת בני הזוג בהתחשב בראיות החלשות שהגישו.
בני הזוג החליטו לבצע את הליך הפונדקאות בארצות הברית מאחר שחוק הפונדקאות לא מאפשר ללהט"בים לקיים את ההליך בישראל. על פי המתואר בפסק הדין, ב-2010 הם קיבלו תרומת ביצית, הפרו אותה באמצעות זרעו של אחד מהם והעובר הוחזר לרחמה של הפונדקאית – אישה אמריקאית נשואה.
זמן מה לאחר שבנם נולד, השניים פנו לבית המשפט למשפחה על מנת שיכיר בהם כהוריו. מן הסתם הראיה הטובה ביותר להוכחת ההורות הייתה ביצוע בדיקת רקמות על ידי תורם הזרע אלא שהוא סירב לבצע את הבדיקה בטענה שמדובר בדרישה מפלה שמתבקשת רק מחד-מיניים.
בני הזוג אף הפנו להלכה מ-2014 במסגרתה קבע בית המשפט העליון כי אפשר להוכיח הורות ביולוגית גם ללא בדיקה גנטית באמצעות תיעוד רפואי ועדויות מומחים.
באוגוסט 2016 תביעתם התקבלה ונקבע כי אחד מבני הזוג הוא האב הביולוגי ולשני ניתן "צו הורות" משפטי.
אלא שחודשיים לאחר מכן משרד הפנים והיועץ המשפטי לממשלה ערערו על כך. בערעור נטען כי הראיות שהציגו בני הזוג לא עמדו ברף הנדרש במשפט האזרחי להוכחת הקשר הביולוגי בין הילד לבין בן הזוג שתרם את הזרע.
לא עמדו בנטל
השופט שוחט, שכתב את עיקר פסק הדין, הסכים עם עמדה זו תוך שהעיר כי "הראייה החזקה והטובה ביותר להוכחת קשר ההורות היא בדיקת רקמות".
לטעמו, הסיבה לסירובו של בן הזוג לבצע את הבדיקה "מנוגדת למציאות", שכן גם זוגות הטרוסקסואלים שעוברים הליכי פונדקאות בחו"ל נדרשים לבצעה להוכחת הורותם. "יש לכך משמעות ראייתית, כבדה, לחובת המשיבים", קבע לפיכך.
השופט הוסיף כי הראיות שהוגשו מטעם בני הזוג בעייתיות מאוד. כך למשל, המומחה שמונה מטעם בית המשפט ואישר את ההורות לא היה בעל הידע או הניסיון הדרוש לקבוע זאת ועמדתו גובשה "באופן סתמי".
בנוסף, התיעוד הרפואי שהציגו המשיבים העלה קשיים שכן המסמכים נערכו על ידי רופא שעמו היה לאחד המשיבים קשרים עסקיים כך שהוא לא "גורם אובייקטיבי".
אך מה שסתם את הגולל בפרשה היא העובדה שהמסמכים הרפואיים לא העידו על כך שהאם הפונדקאית נטלה טיפול תרופתי שאמור היה למנוע הפרייה טבעית מבעלה. כלומר, נותר איזשהו ספק שהילד נולד מזרעו של הבעל ולא מזרעו של התורם.
סגנית הנשיאה שבח והשופטת פלינר הצטרפו לקביעותיו של השופט שוחט תוך שהעירו כי אף שבית המשפט העליון הכיר באפשרות לקבוע אבהות ללא בדיקת רקמות, הרי שיש ליישמה במקרים חריגים, כאשר ביצוע הבדיקה היא עדיין "דרך המלך" להוכחת קשר גנטי.
לפיכך, הערעור התקבל והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
לקריאת פסק הדין עמ"ש 41530-10-16
- ב"כ המערערים: עורכי הדין מנדלבאום, גולדין וגולדשטיין
- ב"כ המשיבים: עו"ד משפחה יהודית מייזלס ועו"ד מיכל לוי
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.