אישה ערירית בת 90 הורישה את כל רכושה למנהל "בית בלב", שם התגוררה כעשרים שנה עד למותה. שתי ערכאות קבעו שצוואתה פסולה
צוואת מנוחה לטובת מנהל הדיור המוגן שלה לא תקוים – כך קבע לאחרונה המחוזי בתל אביב, כשאישרר את פסיקת בית המשפט למשפחה בעיר, אשר קבעה זאת. השופט נפתלי שילה התרשם שנפלו פגמים רבים בצוואה, המצדיקים את ביטולה. סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הצטרפו לעמדתו.
החל משנת 2000 התגוררה המנוחה, אישה אלמנה וערירית, בדיור המוגן "בית בלב" בתל אביב. ברבות השנים היא ערכה מספר צוואות, כשאת האחרונה שבהן – זו שבמוקד ההליך – ניסחה לטובת מנהל הדיור המוגן. המנוחה, שהייתה אז כבת תשעים, הוסיפה וציוותה שאם המנהל לא יהיה בחיים בשעת פטירתה, חלק מילדיו יזכו בעיזבונה.
בינואר 2021 הלכה המנוחה לעולמה כשהיא בת תשעים וחמש. כשלוש שנים לאחר מכן קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב שצוואתה האחרונה בטלה. השופט ארז שני התרשם שמנהל "בית בלב" היה מעורב בהכנת הצוואה, ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. "המנוחה הייתה 'בת ערובה' של המבקש", הגדיל השופט לתאר את יחסי הצדדים.
המנהל, שסמוך לאחר עריכת הצוואה סולק מעבודתו בדיור המוגן, מיאן להשלים עם התוצאה והגיש את הערעור למחוזי. לטענתו יש לכבד את רצון המנוחה להוריש לו את רכושה, כמי שהיה הקרוב אליה ביותר. בתוך כך הדגיש המערער כי החוק אינו מגביל אדם מלהוריש את עיזבונו למנהל הדיור המוגן בו הוא מתגורר.
לעומתו טענו המתנגדים לצוואה, ביניהם אגודת אלו"ט ועמותת יד שרה, שפסק הדין נכון ויש לדחות את הערעור. המשיבים עמדו על מצבה השברירי של המנוחה במועד עריכת הצוואה ועל כך שהייתה בודדה ופיתחה תלות רבה במערער, אשר ניצל אותה.
התקשתה לרשום צ'ק
פגם מהותי בצוואה, ששימש את בית המשפט למשפחה לצורך ביטולה, נגע לגרסת העדים לצוואה, לפיה הם לא ראו את המנוחה חותמת עליה בפניהם. השופט שילה קבע שדי בכך כדי לדחות את הערעור: "משבמקרה דנן נקבע שהצוואה לא הובאה בפני העדים וקיים פגם באחד ממרכיבי היסוד בצוואה, לא ניתן היה לקיים את הצוואה ולו מסיבה זאת".
למעלה מן הצורך קבע השופט שצדק בית המשפט למשפחה עם יתר קביעותיו, שהצוואה נגועה במעורבות פסולה ובהשפעה בלתי הוגנת. בפסק הדין הובאה דוגמה למעורבות, בדמות הפניית המנהל את עורכת הדין לחדר במשרדי "בית בלב", על מנת שתוכל להדפיס את הצוואה לצורך החתמת המנוחה.
המחשה נוספת למעורבותו של המערער הייתה בכך שרשם את צ'ק שכר הטרחה לטובת עורכת הדין, והמנוחה רק חתמה עליו. "העובדה שהמנוחה לא הייתה מסוגלת לכתוב את ההמחאה בעצמה", הדגיש השופט, "מלמדת עד כמה היא הייתה חלשה באותו מועד, ועובדה זו תומכת במסקנה שמי שארגן את כל הליך עריכת הצוואה היה המערער".
לבסוף קבע השופט שגם עילת ההשפעה הבלתי הוגנת בוססה כראוי בבית המשפט למשפחה. בנקודה זו המערער עתר אמנם להחלת סעיף 31 לחוק הירושה – הקובע שאם מוריש נמנע מלבטל צוואה בחלוף שנה מסיום ההשפעה הבלתי הוגנת היא לא תבוטל – אלא שלדברי השופט, מצבה הקוגניטיבי של המנוחה הלך והידרדר בעקבות חבלה שאירעה לה 4 חודשים בלבד אחרי עריכת הצוואה, ומכאן שהסעיף אינו תקף.
לפיכך השופט שילה דחה את הערעור וחייב את המנהל ב-40,000 שקל הוצאות. השופטים שוחט ורביד הצטרפו, כאמור, לפסק דינו.
- ב"כ המערער: עו"ד שרון ליכט פטרן ועו"ד רוברט ליכט פטרן
- ב"כ המשיבה 1: עו"ד בת אל צידון
- ב"כ המשיבה 4: עו"ד ערן גפני
- ב"כ המשיבה 5: עו"ד מתן יאס
- שמות ב"כ המשיבים 2-3 לא צוינו
עו"ד נטלי יורובסקי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.