לפני כשנתיים שכנעה חברת "יו.פי לייף מרקטינג" בת 85 להצטרף למועדון חברים תמורת תשלום חודשי. בהמשך שיווקה לה טאבלט ותליון. באחרונה קבע בית המשפט שמדובר בהשפעה בלתי הוגנת.
את התביעה הגישה בתה של הקשישה לפני כשנה נגד חברת יו.פי לייף מרקטינג, המשווקת מוצרים דרך מוקד טלמרקטינג. החברה מתקשרת באמצעות נציגיה לצרכנים ומשכנעת אותם לקנות מוצרים שהם לא צריכים.
לדברי הבת, אמה בת ה-85 ניצולת שואה, סובלת מבעיות שמיעה וזיכרון ובאחרונה אובחנה כחולת אלצהיימר. היא הוסיפה שבשבע השנים האחרונות האם מתגוררת בדיור מוגן.
הבת סיפרה שב-2015 עברה על חיובי כרטיס האשראי של אמה וגילתה שהנתבעת שכנעה אותה להצטרף ל"מועדון חברים" תמורת כ-1,800 שקל. היא התקשרה למוקד החברה אך הנציג סירב לבטל את העסקה והציע שתמורת הסכום הוא ישלח לאם טאבלט. בלית ברירה היא הסכימה להצעה אך ביקשה שהחברה לא תפנה לאם בשנית.
לא חלפו חודשיים והחברה שוב צירפה את האם למועדון, הפעם תמורת סכום של 4,485 שקל. גם הפעם סירב הנציג לבטל את העסקה והציע תמורת הסכום תליון. לדברי הבת, על אף שהזהירה את אמה לסרב לקבל את המוצר, האם שכחה את דבריה וקיבלה אותו לידיה.
לאחר שכל פניותיה לחברה בניסיון להשיב את הכספים העלו חרס הגישה הבת את התביעה בשם אמה. לדבריה, הנתבעת הפעילה השפעה בלתי הוגנת על אמה וניצלה את מוגבלותה הנפשית, השכלית והגופנית. היא ביקשה שהחברה תשיב לאמה את כל הסכומים ששילמה לה ותימנע מלפנות אליה בעתיד.
הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אך שלחה נציג לדיון. לדבריו, הבת ואמה פנו לביטול העסקאות לאחר שחלפו 14 יום ולכן החברה לא הייתה מחויבת לבטל אותן. הנציג הוסיף שהאם ובתה ביקשו לרכוש את הטאבלט והתליון במודע והמוצרים סופקו להן בזמן.
מדם ליבה
השופט אביב שרון מבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא נתן אמון מלא בדברי הבת וכתב ש"ניכר כי דיברה מדם ליבה והיא כואבת את כאבה של אמה שנוצלה בידי הנתבעת".
השופט הדגיש שהנתבעת הייתה צריכה להתחשב בכך במצבה הרפואי של התובעת ובעובדה שאינה צרכן "רגיל".
לדבריו, שווי המוצרים שקיבלה התובעת נמוך משמעותית מהסכומים ששילמה גבוה והדבר מעיד על חוסר תום לבה של הנתבעת. כמו כן, נראה שהנתבעת אמרה לתובעת שהיא זכתה "בפרס" כדי לשכנע אותה להתקשר בעסקאות, והדבר מנוגד לחוק הגנת הצרכן.
בסיכומו של דבר השופט קבע שלתובעת זכות לבטל את העסקאות מאחר שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת. בנסיבות אלה הוא קיבל את התביעה והורה על ביטול העסקאות. הנתבעת חויבה להשיב לתובעת את הכספים שגבתה ממנה, בסך של 6,282 שקל (בכפוף להשבת המוצרים), בתוספת פיצוי על עגמת נפש והוצאות משפט בסך 1,000 שקל.
השופט הזכיר שבאחרונה תוקן החוק באופן שמאפשר לאדם עם מוגבלות לבטל עסקות טלפוניות בתוך ארבעה חודשים. המקרה קרה לפני תיקון החוק, אך לדעתי, ניתן היה לתקוף את החברה גם על סמך הסעיף "הרגיל" בחוק הגנת הצרכן, שמאפשר לבטל עסקות טלפוניות עד 14 יום ממועד קבלת המוצר והמסמך עם הפרטים שהחוק מחייב להסביר לצרכן. אילו התובעת הייתה משתמשת בסעיף זה, היא יכולה הייתה גם לבקש מבית המשפט פיצויים לדוגמה בסכום של עד 10,000 שקל.
עו"ד מיכאל מדובוי
עוסק/ת ב-
דיני צרכנות ותיירות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.