השניים רכשו נכס בהרצליה פיתוח תמורת 12.7 מיליון שקל אך ניצלו את יחסי האמון מול המתווכת ולא חתמו על הסכם כתוב. בית המשפט קיבל תביעה שהגישה נגדם חברת התיווך
השופט אביים ברקאי קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברת נדל״ן נגד אב ובנו שלא שילמו לה דמי תיווך. בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב ביחס לנכס הספציפי שנרכש, אך נחתמו הסכמי תיווך אחרים. השופט קבע שנציגת החברה הייתה הגורם היעיל בעסקה וכי הנתבעים חמקו במכוון מחתימה על ההסכם. בתוך כך הוא דחה את גרסתם כי סוכם שישולמו דמי תיווך רק אם מחיר הנכס לא יעלה על 11 מיליון שקל.
בתביעה שהגישה חברת התיווך צויין כי באוגוסט 2018 פנה הנתבע לנציגה שלה, אותה הכיר עוד קודם על רקע חברות בין בנה לבין אחד מילדיו, וביקש את שירותיה באיתור בית מגורים לבן אחר שלו. הוא ביקש נכס ״במחיר מציאה״ שיהיה במיקום טוב בהרצליה, רשפון או כפר שמריהו.
בעקבות הפנייה החלה הנציגה בתהליך אינטנסיבי של איתור בית. במשך 4 חודשים היא הציגה לאב ולבנו כ-20 נכסים, כשבתום כל סיור חתם הבן על הסכם תיווך בנוגע לנכסים שהוצגו לו.
בנובמבר 2018 נכחה הנציגה בסיור שנערך בשני בתים בהרצליה פיתוח במסגרת הליך כינוס נכסים. היא זיהתה שהנכסים עומדים בדרישות הנתבעים ומיהרה ליצור קשר עם הבן. הבן ואביו הגיעו ובתום הסיור האב מסר לנציגה שהוא ובנו מעוניינים בנכס.
היא ביקשה מהאב לחתום על הסכם תיווך, אך הוא ציין בפניה שאינו מצליח לקרוא אותו בגלל החושך ומכיוון שאין לו את משקפי הראייה, וביקש לחתום על ההסכם בשעות האור. בשל יחסי האמון בין הצדדים וההיכרות החברית הקודמת היא הסכימה ולא ייחסה לכך חשיבות מיוחדת.
בסופו של דבר ההצעה שהגישו הנתבעים בסיוע הנציגה זכתה במכרז והם רכשו את הבית תמורת 12.7 מיליון שקל אך סירבו לשלם את דמי התיווך.
הנתבעים טענו כי לא הסכימו לשלם דמי תיווך על הנכס. לגרסתם, הם קיבלו את המידע על הנכס מכונס הנכסים ולא מנציגת התובעת ובין הצדדים התנהלה במקום רק שיחת חולין חברית. הם הוסיפו כי בהעדר כל אסמכתא בכתב התומכת בטענות התובעת לגבי עסקת התיווך כמתחייב בחוק, הם אינם חייבים בדמי תיווך.
התנהלות מטרידה
השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב ציין שהתנהלות הנתבעים, כפי שעלתה מהראיות והדיונים שהתקיימו, מעט מטרידה. הוא כתב שהנתבעים לא הציגו גרסה סדורה והעלו טענות ואף עובדות שונות, ששמטו, אחת לאחת, את הקרקע תחת גרסתם.
כך למשל, הנציגה צירפה לתצהירה תמלול שיחה טלפונית שערכה עם האב לאחר רכישת הנכס, ממנה עולה בבירור שהייתה הסכמה לתשלום דמי תיווך והאב אף מברך אותה ב״מזל טוב״. באותה שיחה האב אמנם טען שההסכמה לתשלום הייתה כפופה לכך שמחיר הנכס לא יעלה על 11 מיליון שקל, אולם טענתו סותרת את גרסת הנתבעים כי לא הייתה הסכמה לתשלום דמי תיווך.
השופט קבע עוד שמחומר הראיות עלה כי הוסכם בין הצדדים ששיעור דמי התיווך יעמוד על 1% כולל מע״מ.
עוד נקבע שנציגת התובעת הייתה הגורם היעיל בעסקה וכי אמנם לא נחתם הסכם בכתב אך בנסיבות העניין אין לאפשר לנתבעים להתחמק מהתחייבותם.
״אין לעודד מצב בו אדם מקבל שירות, מציגים לו נכס למכירה ובשל סירוב מצידו לחתום על הסכם תיווך ייצא הוא נשכר״, כתב השופט.
בסופו של דבר הנתבעים חויבו במלוא דמי התיווך, סך של 127,000 שקל, בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד משה אמסלם, עו"ד שירה זמלר
- ב״כ הנתבע: עו"ד גדי ספרן - ספרן שרף יפה ושות'
עו"ד מאיר בורוס
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.