הדיינים הבהירו שחיוב במזונות מגלם כוח קניה מסוים ולכן יש לראות את ההצמדה ככלולה בהסכם הגירושים אף שלא הוזכרה בו
בית הדין הרבני הגדול בירושלים קבע כי יש להצמיד מזונות למדד המחירים לצרכן גם כשהנושא לא מוזכר בהסכם הגירושים. בערעור שהגישה אישה על החלטה הדוחה את בקשתה להצמיד את מזונות בתה למדד, קבעו הדיינים אליעזר איגרא, שלמה שפירא וצבי בן יעקב, שעל רקע העלייה המשמעותית במדד מאז מגפת הקורונה – יש לראות את ההצמדה ככלולה בהסכם, אפילו שלא צוינה בו מפורשות.
הצדדים, נשואים לשעבר, הביאו לעולם ילדה, כיום בת 4.5. כשהייתה בת שנה הם התגרשו. בהסכם הגירושים נקבע כי בשנה הראשונה לאחר הגירושים ישלם האב עבור בתו מזונות בסך 1,600 שקל לחודש, כשהחל מהשנה השנייה החיוב יגדל ל-1,750 שקל לחודש.
בשלב מסוים עתרה האם להצמיד את המזונות למדד המחירים לצרכן, אך בית הדין האזורי דחה אותה בנימוק שבהסכם נקבע כי מעבר לסוגיות שנכללו בו אין לצדדים עוד דרישות זה מזו.
עוד ציין בית הדין האזורי בהחלטתו כי מטבע הדברים הסכם שקיומו נפרש על פני שנים רבות מחייב שינויי נסיבות עתידיים, אלא שבהעדר התייחסות כתובה בהסכם לאותם שינויים – יש לראות את הצדדים כמסכימים לסכום המזונות שנקבע. מכיוון שעניין ההצמדה למדד לא הוזכר מפורשות בהסכם, נקבע כי יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו לחיוב קבוע במזונות ללא הצמדה למדד.
האישה לא השלימה עם התוצאה והגישה את הערעור לבית הדין הגדול, שקיבל אותו במלואו.
תוצאה לא הגיונית
הרקע להחלטת דייני הערעור היה העלייה הדרסטית שנרשמה במדד מאז תקופת הקורונה. לדברי הדיינים, בעוד שלפני המשבר העולמי המדד היה עולה מדי שנה בשיעור זעום והתייחסות אליו נתפסה כהתעסקות בזוטות, בתקופה שלאחריו נרשמה עלייה באחוזים ניכרים. לדוגמה: מאז דצמבר 2020, החודש שבו נכרת ההסכם נשוא ההליך, ועד למועד פסק הדין עלה המדד בלא פחות מ-11.7%.
"אין ספק שחיוב מזונות בא למצות את המציאות הכלכלית וכוח הקניה. לא ייתכן שהאם תצטרך לצמצם את מזונות הבת עקב עליית המדד, שמשפיעה על מחירי המזון ומחירי הדיור ואחזקת המדור", כתבו הדיינים תוך שתהו: "וכי יעלה על דעתך שאם המדד יעלה כל שנה בעשרות אחוזים, חיוב המזונות יישאר על כנו ללא שינוי?".
במישור ההלכתי ביססו הדיינים את עמדתם על שני נימוקים. האחד, הצמדה למדד נתפסת כ"מנהג המדינה" אשר יש לראותו ככלול בהסכם חרף העדר התייחסות לכך בהסכם. השני, בהתאם לנפסק בשולחן ערוך יש לפרש הסכם לפי כוונת הצדדים ולא בהתאם ללשונו הכתובה.
ואמנם, לעמדת הדיינים ברור שכוונת האב בהסכם הגירושים לא הייתה להוריד את רמת המחיה של בתו לאורך השנים, נוכח העלייה המתמדת במדד המחירים לצרכן. הם הדגישו שאי ההתייחסות לעניין ההצמדה בהסכם נבעה מהנוהג הכללי בתקופה שקדמה לקורונה, לפיו עיסוק במדד נתפס כהתעסקות בקטנות.
ואולם ברור, לדברי הדיינים, שכוונת שני ההורים בהסכם הייתה שסכום המזונות בא לבטא את יכולת הקנייה לכל משך זמן ההתחייבות. כפועל יוצא מכך, יש להצמיד אותו למדד.
לפיכך הדיינים ביטלו את החלטת האזורי וקבעו שהחל מינואר 2024 יעמדו מזונות הילדה על 1,900 שקל לחודש (במקום 1,750). עוד נקבע, שהמזונות יוצמדו למדד ויעודכנו אחת לחצי שנה.
- ב"כ האם: טו"ר נדב טייכמן
- ב"כ האב: לא צוין
עו"ד יפעת בנג'אן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.