בני זוג התגרשו כמעט עשור אחרי שהבעל עזב לטובת אחרת. הדיינים קיבלו ערעור שהגישה האישה והקדימו את מועד הקרע: "לא הגיוני שגם תרגיש נבגדת וגם תישא בעול הבגידה"
גבר עזב את אשתו לטובת אחרת. מסיבה מסוימת, בני הזוג התגרשו רשמית רק בחלוף תשע שנים ולאחר שהבעל הביא ילדים לעולם עם זוגתו החדשה. בהמשך נקבע בבית הדין האזורי ש"מועד הקרע", כלומר נקודת הזמן שבה נפסק השיתוף הכלכלי בין בני הזוג לשעבר, הוא מועד מתן הגט. בערעור שהגישה האישה לבית הדין הגדול קבעו הדיינים אברהם שינדלר, מימון נהרי וציון לוז-אילוז, כי מועד הקרע, הלכה למעשה, חל ביום עזיבת הבעל את הבית.
הצדדים הם בעל ואישה לשעבר שנפרדו אחרי שהראשון עזב בתחילת 2014 את הבית לטובת מערכת יחסים והקמת משפחה עם אישה אחרת. אחרי הפרידה הביא הבעל לעולם עם זוגתו השנייה שני ילדים, ובד בבד צבר חובות כבדים על רקע קשייו לשלם לאשתו הראשונה מזונות בסך 8,000 שקל בחודש. בפברואר אשתקד, תשע שנים אחרי הפרידה, ניתן הגט רשמית.
בנובמבר האחרון קבע בית הדין האזורי שמועד הקרע שבו נפסק השיתוף הכלכלי בין בני הזוג לשעבר הוא יום מתן הגט (פברואר 2023). אחד הנימוקים שהעלו הדיינים לקביעתם היה שלאורך השנים מאז הפרידה ועד למתן הגט ביקשה האישה שלום בית, מה שמעיד לכאורה על רצונה להמשיך את השיתוף הזוגי והכלכלי עם בעלה.
האישה – שמשמעות ההחלטה מבחינתה הייתה שעליה לשאת ב-50% מהחובות שצבר בעלה בתקופה שבין הפרידה לגט – הגישה ערעור לבית הדין הגדול באמצעות ד"ר עו"ד עומר נירהוד וטו"ר אלעד חזן. לטענתה, החלטת בית הדין האזורי שגויה שכן היא לא ביקשה "שלום בית" אלא רצתה להיפרד ב"שלום" וללא מלחמות ממי שהתנהג אליה בצורה מחפירה ועבר לחיות עם אישה זרה.
לדברי האישה, הסיבה שלא עמדה על רצונה להתגרש היא שהייתה עסוקה במחלה הקשה ממנה סבלה. היא טענה שיש להקדים את מועד הקרע ליום עזיבת בעלה לשעבר את הבית (ינואר 2014) ובכך לפטור אותה מהחובות שצבר בזמן שבגד בה. את הבעל ייצג בערעור עו"ד אברהם חג'אג'.
ברירת המחדל השתנתה
דייני הערעור ציינו כי העיקרון שהנחה את בית הדין האזורי היה שסיום הנישואים הוא ברירת המחדל למועד הקרע, אלא אם הוכח אחרת. מאחר שלעמדת האזורי האישה לא הוכיחה שהשיתוף הכלכלי נפסק קודם לסידור הגט – הרי שלכאורה אין לסטות מברירת המחדל.
ואולם לדברי הדיינים, בנסיבות שבהן בן זוג עוזב את הבית המשותף לטובת זוגיות אחרת או נוספת, אפילו אם נניח שזה היה בהסכמה, הזוגיות החדשה כרוכה בהוצאת משאבים משלה ולכן ברירת המחדל משתנה. אדרבה – מועד הקרע יהיה משלב זה, קבעו, אלא אם יוכח אחרת.
הדיינים חידדו שהחלטת האזורי יוצרת, למעשה, מצב בלתי נסבל שבו המערערת משלמת פעמיים על "חטאי" בעלה לשעבר: גם בעצם תחושת הנבגדות, וגם בכך שהיא נדרשת לשאת בעול החובות שיצרה אותה בגידה, שכן חובות הבעל לא נוצרו בחלל ריק, אלא על רקע התחלת מערכת היחסים עם זוגתו השנייה, הקמת המשפחה עמה והבאת ילדיהם המשותפים.
לפיכך הדיינים קבעו שמועד הקרע יוקדם בתשע שנים, למועד עזיבת הבעל את הבית.
לפסק הדין המלא בתיק מס' 1430836/2
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.