למנוח לא היו ילדים, והוא הותיר את רוב הונו למי שהפכו ברבות השנים לאנשים קרובים וחשובים עבורו – עוזרת הבית שלו ובנה. בן דודה של אשתו המנוחה לא היה שבע רצון מהצוואה שלו, אך נסיונו לבטלה כשל.
שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב ורד שביט פינקלשטיין אישרה באחרונה צוואה שהותיר אחריו קשיש עתיר נכסים וחשוך ילדים, ובה ציווה את רוב רכושו לחברי משפחה כאות למסירותם רבת השנים. בכך, נדחתה התנגדות בן דודה של אשת המנוח, שטען כי הצוואה לא הגיונית ופסולה.
לפני כשנתיים התבקש רשם הירושות להוציא צו לקיום צוואת מנוח שנפטר מסרטן באוקטובר אותה שנה, בהיותו אלמן חשוך ילדים כבן 89. מבקש הצו הוא בנה של מי שהייתה עוזרת הבית של המנוח ואשתו, והפכה במשך השנים לחברה קרובה.
בצוואה הזו, שנוסחה בשנת 2012, ציווה המנוח 40% מהכספים הרבים שהותיר אחריו לידי עוזרת הבית, ואת יתרת רכושו, כולל דירה בתל-אביב, לבנה.
ההליך הועבר לבית המשפט עקב התנגדות מצד בן דודה של אשת המנוח (שנפטרה ב-2006), שטען בין היתר כי לא הגיוני שהמנוח יצווה את רכושו הרב ל"עוזרת הבית ובנה".
הוא טען כי בשנת 2000 המנוח ואשתו הותירו אחריהם צוואה שונה בתכלית שבה הורישו לו 30% מהרכוש, כך שלטעמו, הצוואה הנוכחית נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של העוזרת ובנה.
הבן (התובע בהליך) הפריך את טענות המתנגד (שנחשב לנתבע) באמצעות עדויות, תמונות ומסמכים רבים.
הוא סיפר כי המנוח ואשתו הכירו את משפחתו בשנות ה-70 כשהתגוררו בשכנות. אמו החלה לעבוד אצלם כעוזרת בית ובמהלך השנים נשמר ביניהם קשר חזק שהלך והתהדק, עד כדי כך שאמו קראה לו על שמו של המנוח.
בשלב מסוים הוא אף שינה את שם משפחתו לשם המשפחה של המנוח כמחווה, וכשאשת המנוח חלתה מי שטיפלה בה במסירות רבה הייתה אמו. את היחסים הקרובים והחמים אישרו חברים של המנוח, בהם עורך הדין שהכין את הצוואה.
מנגד הנתבע טען כי התובע ואמו זממו להשתלט על רכושו של המנוח בתקופה שכבר לא היה עצמאי. הוא ציין כי מרגע שאשת המנוח נפטרה הם השתלטו על חייו וניהלו את כספו, כך שהוא היה "מצע נוח" להשפעה.
כולם ידעו על היחסים החמים
אלא שהשופטת שביט פינקלשטיין מצאה את טענות הנתבע תלושות מהמציאות. השופטת הוסיפה כי יש בעיה גדולה בטענותיו, המתייחסות לצוואה משנת 2012, בעוד שהמנוח ערך צוואה דומה כבר בשנת 2007 – ולגביה לא טען הנתבע דבר – אף שגם ממנה הודר.
מכל מקום, השופטת לא שוכנעה שהייתה כאן השפעה לא הוגנת על המנוח, שכן אף אחד מהמבחנים לקיומה לא התקיים. כך למשל, מכלול הראיות והעדויות הוכיחו שהמנוח היה צלול וכשיר מבחינה קוגניטיבית כשערך את הצוואה האחרונה, ואף יצא למסעדות ובתי קפה, טיפל לבד בענייניו ונפגש עם חברים.
התובע אף הציג סרט של המנוח ל"יד-ושם" מ-2013, שם הוא נראה צלול ורהוט. בסרט זה, אגב, הציג המנוח תמונה של התובע ואמר שהוא כ"בן" עבורו.
השופטת גם לא מצאה חוסר היגיון בצוואה. המנוח הסביר בשתי הצוואות האחרונות שלו שהחליט להעניק לתובע ולאמו את מרב רכושו כהכרת תודה על שנים רבות של אהבה, מסירות ודאגה.
לנוכח הדברים האמורים, ההתנגדות נדחתה והוצא צו לקיום הצוואה מ-2012. הנתבע חויב בהוצאות משפט של 40 אלף שקל.
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.