השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה באחרונה תביעה שהגיש תושב הדרום נגד "מימי הנגב" וביטלה חוב של כ-8,000 שקל. היא קבעה שאם התאגיד היה מנתק את המים בזמן החוב לא היה נוצר.
בתביעה שהגיש בעל חווה בדרום הארץ נגד תאגיד המים "מימי הנגב" הוא ביקש להצהיר שדרישה שנשלחה אליו בסוף 2015 לתשלום חוב של 7,998 שקל בטלה.
הוא טען שמדובר בחוב שנוצר לאחר שפניות חוזרות ונשנות שלו לנתבעת בבקשה לניתוק המים סורבו.
התובע סיפר שכל עוד שהה בנכס שוכר סירבה הנתבעת לנתק את המים אך גם לאחר שהשוכר ומשפחתו עזבו הנתבעת נותרה בסירובה ללא הצדקה.
הוא הוסיף שבשיחה בינו לבין עובד הנתבעת נתן לו האחרון את הרושם שמד המים ינותק, יפורק או יועבר על ידי הנתבעת או השוכר.
התובע הדגיש שלא הייתה לו שום אפשרות לנתק בעצמו את מד המים מאחר שהדבר אסור על פי החוק.
לדבריו, דרישת התשלום נוגעת לצריכה חריגה ביותר שנוצרה בחודש אחד בלבד ואולי אף ביום אחד בלבד במהלך חודש נובמבר 2015 בשל נזילה או פעולה זדונית.
הנתבעת טענה מצדה שהתובע דרש ממנה לנתק את מד המים כדי להפעיל לחץ על השוכר שלו לפנות את הנכס. לדבריה, לאחר שהתובע הבין שהיא אינה רשאית לנתק את השוכר ומשפחתו ממי השתייה כל עוד הוא גר במקום הוא שינה גרסה וטען שביקש לפרק את מד המים מהיום בו השוכר עזב את הנכס.
היא הוסיפה שבשיחה מול התובע הובהר לו שהשוכר עצמו הוא שאמור לפרק את מד המים ולקחת אותו עמו ועל התובע היתה מוטלת האחריות לוודא שהשוכר מבצע את הפירוק.
עוד לדבריה, צריכת מים חריגה היא תופעה נפוצה שנובעת בעיקר מפיצוצים או דליפות סמויות ברשת המים ובכל מקרה האחריות לתקינות רשת המים מוטלת על בעל הנכס.
השוכר עזב, המד נשאר
אך השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את התביעה. לדבריה, הנתבעת פעלה כראוי כשסירבה לנתק את המים כשהשוכר שהה בנכס. ואולם, הוכח שהתובע פנה בבקשות ניתוק גם לאחר עזיבת השוכר ובשלב זה היה על הנתבעת להיענות לבקשתו ולנתק את המים.
לדברי השופטת, לפי כללי תאגידי מים וביוב, כשאדם רוצה לנתק נכס ממערכת המים, עליו לפנות בבקשה לתאגיד ולא לנתק את המים בעצמו. התובע אמנם לא הגיש בקשה בכתב בהתאם לטופס שבתקנות אך הוא פנה לנתבעת בדרכים רבות אחרות ולא הייתה סיבה לסירובה.
השופטת ציינה עוד שבאחת השיחות התובע נשמע ממש מתחנן בפני עובד הנתבעת שינתק את מד המים. זאת ועוד, בשיחה האחרונה בין הצדדים, שנערכה לאחר עזיבת השוכר, נשמע עובד הנתבעת נותן לתובע את התחושה שהשוכר יפרק את מד המים. אותו עובד גם לא הפנה את התובע להגיש בקשה בכתב על פי הכללים.
השופטת הוסיפה שבמקרה חריג זה ועל רקע הפניות החוזרות היה על עובד הנתבעת להסביר לתובע את הדרך המסודרת שבו עליו לפנת ולא לתת לו "לחיות באשליות" כאילו הדברים יסתדרו מאליהם.
השופטת סיכמה שאם הנתבעת הייתה מנתקת את מד המים כשהתובע פנה אליה לאחר עזיבת השוכר הנזילה לא הייתה מתרחשת והחוב לא היה נוצר.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד מיסוי עירוני ארנון בן עליזה, עו"ד אביבית בוקובזה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד צוקר מנחם ואח'
* עו"ד דינה סרי ממשרד בן-עטיה, סרי, פלד עוסקת במשפט מנהלי, רשויות מקומיות ונדל"ן
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.