השכנים התנגדו לפיצול הדירה בטענה שהתשתיות בבניין לא ערוכות לתוספת יחידות דיור. אלא שבית המשפט קבע כי נוסח ההסכמים מול יזמית הבנייה מחייב אותם להיענות לדרישת רוכשי הדופלקס.
בית משפט השלום בכפר סבא חייב לאחרונה בעלי דירות בבניין בהוד השרון לחתום על הסכמה לפיצול דירת הדופלקס של השכנים למרות התנגדותם הנחרצת. השופט רונן פלג קבע כי עליהם לעמוד בהתחייבויותיהם לפי הסכם המכר עם היזם, במסגרתו התירו לחברת הבנייה לבצע שינויים תכנוניים כרצונה.
בין השנים 2012-2013 מכרה יזמית הבנייה "י.נ.ו.ב" דירות בבניין שהקימה בהוד השרון. אחת הדירות האחרונות שמכרה הייתה דירת דופלקס בת 7 חדרים בקומות הרביעית והחמישית של הבניין, והיא התחייבה בפני הרוכשים לפצל את הדירה לשתי יחידות נפרדות בנות 4 חדרים.
העניין הזה לא היה אמור להיות בעייתי משום שבהסכמי המכר שנחתמו עם יתר הרוכשים נכלל סעיף שמתיר לה לבצע שינויי בנייה. אלא שבפועל, שכנים רבים התנגדו.
החברה ורוכשי הדופלקס הגיעו עם רובם להסדר אך שלושה רוכשים – זוג שקנה את הדירה בקומה השנייה ואישה שקנתה דירה בקומה החמישית – עמדו על התנגדותם לפיצול. דבר שסיכל את האפשרות לקבל היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון, אף שעקרונית ותכנונית היא הבהירה שאין שום בעיה עם הבנייה המבוקשת.
בתביעה שהגישו בעלי הדופלקס במרס 2016 הם טענו כי הנתבעים התחייבו להסכים לחלוקת הדירה גם בהסכם המכר וגם בנספח מאוחר יותר.
מנגד, הנתבעים טענו כי מעולם לא הסכימו לפיצול דירה אחת לשתיים שכן הם מעוניינים לשמור על צביון הבניין כבניין "בוטיק" שמותאם לכמות מצומצמת של דיירים. לגבי הנספח נטען כי הוא נחתם בחופזה, תחת לחץ וכפייה, ותוך הטעייתם – ולכן אינו תקף.
ההתנגדות סותרת את ההתחייבות
השופט פלג בחן את הסכמי המכר של הנתבעים וקבע כי לשונם מתירה ליזמית לבצע שינויים תכנוניים כרצונה כל עוד ניתן להם היתר מהוועדה המקומית. בהסכמים אלה הנתבעים אף התחייבו במפורש שלא להתנגד למהלך כזה.
השופט קבע כי נוסח ההסכמים "כוללת בחובה בהכרח גם הסכמה לבקשת ההקלה של פיצול דירת הדופלקס". מכאן, שהתנגדות הנתבעים בפני הוועדה המקומית סתרה את התחייבותם בהסכמי המכר.
באשר לנספח הנלווה השופט הבהיר כי אף שהיזמית החתימה את הנתבעים על הנספחים בדרך אגב, עדיין לא נראה "שהחתימות נסחטו מהנתבעים בנסיבות של כפיה, מרמה או הטעיה".
ראשית, גם אם הם לא היו מסכימים לחתום עליהם הרי שהם היו מחויבים למה שכתוב בהסכם.
שנית, מדובר במסמכים פשוטים עם כותרת ומשפט אחד קצר שאומר שהם מסכימים לפיצול דירת הדופלקס. "גם בנסיבות שבהן הנתבעים חתמו על האישורים, לא היה להם כל קושי לקרוא את התוכן ולהבין את משמעות הכתוב", כתב השופט פלג.
השופט אף הזכיר את הכלל הידוע שלפיו אדם שחותם על מסמך משפטי לא יכול לטעון כי אינו תקף משום שלא קרא אותו.
לבסוף השופט ציין כי הטענות של הנתבעים לגבי אופי הבניין כלל אינן רלוונטיות להליך. מקומן להישמע בפני הוועדה המקומית – שהיא הגורם המקצועי שמוסמך להחליט בעניינים תכנוניים. בתוך כך השופט הזכיר שמהחלטות הוועדה בעניין התובעים ניתן להיווכח כי טענות הנתבעים בהקשר זה נדחו.
לפיכך, התביעה התקבלה. המשמעות היא שיש לראות בנתבעים כמי שהסכימו לפיצול דירת התובעים. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יובל כהן
- ב"כ הנתבעים: מיכאל פינקלשטיין, עורך דין נדלן
עו"ד יצחק נטוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.