ביהמ"ש דחה בחריפות את דרישותיה המוגזמות של האישה, שהתעקשה על משמורת בלעדית תוך שימוש בטיעון שבעלה לשעבר מעשן מריחואנה כדי להשחיר את פניו.
פסק דינו הנחרץ של השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל-אביב הבהיר כי תביעות בתחום המשפחה צריכות לעמוד בחובת תום לב מוגברת. במקרה הנוכחי נקבע כי האישה – שהגישה תביעות משמורת, מזונות וחלוקת רכוש – לא עמדה בחובה זו כשהציבה דרישות מוגזמות שאין להן כל בסיס חוקי וניסתה לפגוע בתדמיתו של בעלה בטענה שהוא "מכור לסמים". האישה חויבה בהוצאות של 30 אלף שקל לטובת בעלה לשעבר.
התביעות הוגשו לפני כשנתיים, לאחר שהאישה עזבה את בעלה לטובת חבר ילדות. בין השאר היא דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית, כולל 80% מדירת המגורים. כמו כן היא תבעה מזונות של כ-11 אלף שקל לשתי בנותיהם (מעל גיל 6) והתעקשה על משמורת בלעדית.
בפסק דין אירוני במיוחד דחה השופט שני את מרבית טענותיה. השופט הבהיר כי אדם שפונה לבית המשפט מחויב לנהוג בתום לב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בענייני משפחה.
במקרה הנוכחי האישה לא עמדה בחובה זו כאשר השחירה את פני בעלה והעלתה טענות שגויות על אודות מצבו הכלכלי. בתוך כך היא אף התעקשה על משמורת בלעדית חרף העמדה הסותרת של שירותי הרווחה, ותבעה סכום מזונות מופרך שמתעלם מכך שאף היא משתכרת יפה.
בשלב הראשון, אם כן, השופט דחה את תביעת המשמורת והבהיר לתובעת שבהתאם לעמדת שירותי הרווחה ורצון הבנות עצמן – המשמורת תהיה משותפת – כאשר בשלב הראשון יחס זמני השהות יעמוד ביחס של כ-40% לאב, 60% לאם, ולאחר מכן יושוו.
השופט התרשם כי טענות האישה שהגרוש שלה הוא איש אלים שאינו כשיר לשמש כאב משום שהוא "מכור לסמים" הופרכו כליל בתסקירי הרווחה.
בהקשר לכך שהאב מעשן גראס להקלה בכאביו כתב השופט כי "מרשמי קנאביס רפואי, ככל מינון אחר ותרופה אחרת, אין בהם כשלעצמם לשלול מתן משמורת מלאה לאדם, קל וחומר משמורת משותפת. הרי אם כך תאמר, אזי כל הנוטל משככי כאבים או כדורי שינה ימצא בלתי כשיר למשמורת. הבוחן הוא בהתנהגות הנוטל, ולא במרשמיו".
300 שקל מזונות
בהתייחס לתביעת המזונות השופט קבע כי אין זה מידתי לדרוש מזונות כה גבוהים שעה שהכנסת האישה עומדת על כ-11,500 אלף שקל בחודש בעוד שהגרוש שלה מרוויח 9,000 שקל בקושי. בנוסף, ציין השופט כי ככל הנראה האישה התעלמה מההלכה החדשה שמחייבת לקחת בחשבון גם את מצבה הכלכלי של האם.
לפיכך, ובהתחשב בהחלטה לגבי המשמורת ובהבדלי ההכנסות בין ההורים, השופט חייב את האב רק בהוצאות מגורים של 300 שקל והשתתפות בהוצאות רפואיות ושיעורים פרטיים.
לבסוף, טענותיה של האישה לחלוקה לא שוויונית קרסו אחת לאחת. כך למשל, בעוד שהיא טענה כי הגרוש שלה הוא בעלים של בניין בן שלוש קומות, בפועל נסח הטאבו והעדויות בתיק הוכיחו בבירור כי הנכס שייך לאמו והוא לא נהנה ממנו כלכלית.
בהתאם לכך, השופט הבהיר כי כל הרכוש המשותף יחולק בין בני הזוג לשעבר שווה בשווה.
בסופו של דבר, ובהתחשב בהתנהלותה הקלוקלת של התובעת, היא חויבה בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ויקי פוני
- ב"כ הנתבע: ינון בר שלטון, איריס בר שלטון-וייס - עו"ד לענייני משפחה
עו"ד יצחק קארו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.