רצתה את הדירה בת"א, וניסתה למנוע מזונות מבן אחיה

אחותו של האב המנוח התנגדה לפסיקת מזונות מן העזבון, בטענה שלמעשה הוא אינו אביו של הקטין. ביהמ"ש פעל בהתאם לטובת הילד, ולא הסתיר את דעתו על האישה.

במסגרת תביעת מזונות מעזבון, צדדים נחלקו בשאלה האם יש לבצע בדיקת רקמות לתובע – נער בן 14 – על מנת לוודא שהוא אכן בנו של המנוח. בגיל 3.5 הוצא הילד מבית הוריו והועבר למקלט, לאחר שאמו האלכוהוליסטית לא יכלה לגדלו. משם החלה מסכת חיים קשה: הקטין הטלטל בין משפחות אומנה ופנימיות וחווה הזנחה והתעללות, וכיום הוא מטופל תרופתית בשל הפרעות התנהגותיות קשות. בשנת 2008 נפטרה אמו ושלוש שנים לאחר מכן נפטר גם אביו.

לשאלות בענייני משפחה: 

כנסו לפורום דיני משפחה 

באמצעות האפוטרופסים שלו, הגיש הקטין תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב לפסיקת מזונות מעזבון אביו המנוח, הכולל זכויות בדירה בתל-אביב.

הנתבעת – אחותו של המנוח והיורשת שלו – התנגדה וטענה כי המנוח לא היה אביו של הקטין. לדבריה, לקטין אב אחר, אותו היא ביקשה מביהמ"ש לזמן בהודעת צד שלישי. הנתבעת סיפרה כי אמו של הקטין עבדה כנערת ליווי והכירה את המנוח כמה חודשים לאחר שנכנסה להריון.

הנתבעת התבססה על תצהירים עליהם חתמו אותו גבר והאם בשנת 2000, כמה חודשים לפני שנולד הקטין, בהם הוצהר כי הם חיים כידועים בציבור וכי האם נושאת ברחמה את ילדו.

במסגרת ההליכים, עתרה הנתבעת לערוך בדיקת רקמות לקטין על מנת לנסות ולשלול את אבהותו הרשומה של אחיה המנוח, וטענה כי היא בסך הכל דואגת לטובת הנער.

חד משמעית – לא

השופט שמואל בר יוסף דחה את העתירה מכל וכל והחליט כי לא תבוצע בדיקה.

השופט הסביר כי הנתבעת מנועה מלטעון טענות כלשהן נגד אבהותו של המנוח, כיוון שהוא עצמו הודה בה מפורשות כשנרשם במרשם האוכלוסין ככזה, והתנהל כאביו של הקטין בפועל, חתם על מסמכים משפטיים המעידים על אבהותו, ומדי כמה זמן נפגש עמו.

על מנת לבצע בדיקת רקמות לשלילת הרישום במרשם האוכלוסין, יש לשכנע את ביהמ"ש כי ישנו צורך ממשי ומוצדק בעריכת הבדיקה. במקרה הזה, הבהיר השופט, האינטרס הכספי של הנתבעת אינו מצדיק מתן אפשרות לערער על האמור במרשם האוכלוסין.

השופט העמיד לנגד עיניו את טובת הקטין, וקבע כי אף על פי שהנתבעת מדברת על טובתו, עמדתה לגמרי סותרת את זכותו לקבל מזונות מעזבון אביו, ואינה משרתת אותו בשום אופן.

השופט אימץ את עמדת המדינה ושירותי הרווחה, שהמליצו שלא לעשות בדיקה ולא לחשוף את הקטין לעוד בלבול וסבל לנוכח עברו ומצבו הרגיש.

"הקטין נשוא החלטה זו הטלטל כהוגן במשברי החיים ונחבט פעם אחר פעם אל סלעי מציאות קשה ומרה. תפקידה של החברה ותפקידו של בית המשפט לסייע בשיקומו ולא להוסיף דאבה לכאב על דרך פישפוש מזיק בעברו", כתב השופט.

השופט התייחס גם לעובדה שהאיש, שלטענת הנתבעת הוא האב האמיתי, עשה רושם מפוקפק, ולא הביע עניין רב בקטין אלא נגרר להליך על ידי הנתבעת והגיע לדיונים רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה.

השופט לא הסתיר את דעתו על עמדת הנתבעת, שהתיימרה לטעון טענות ברומו של עולם בשם "טובת הילד" ו"זכויות היסוד", אך למעשה חתרה תחת זכויותיו של הקטין, וחייב אותה בהוצאות של 5,000 שקל בגין העתירה, ללא קשר לתוצאות ההליך.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה 

* עו"ד יונית גזל ממשרד עו"ד גזל-גלר עוסקת בדיני משפחה וגישור.   

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il                                                                           

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.