לאחר כחודש השתיים נמצאו על ידי המשטרה ואז הגישה האם ערעור על פסק הדין בטענה שהאב אלים כלפי אשתו הנוכחית ומהווה סכנה לבתם בת ה-12. הערעור נדחה
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישה אם לקטינה על פסק דין שהעביר את המשמורת על בתה בת ה-12.5 לבעלה לשעבר. לטענת המערערת מדובר באדם אלים ומסוכן ויש להרחיק ממנו את הקטינה ולאפשר לו להפגש עמה רק תחת פיקוח הדוק. השופט נפתלי שילה קיבל את המלצת גורמי המקצוע שקבעו כי המשיב לא מהווה סכנה לבתו. השופטות עינת רביד (אב"ד) וטל לוי-מיכאלי הסכימו עם המסקנה והערעור נדחה.
הצדדים רבו על משמורת בתם עוד בהיותה תינוקת קטנה. כך, כבר במאי 2011 הם החלו לנהל הליכים הנוגעים להסדרי השהות כאשר המערערת טענה מתחילתם שהמשיב אלים ומהווה סכנה נפשית וגופנית לילדה. עם זאת, לאחר שבוצעה הערכה לאב אשר שללה מסוכנות מצדו, בית המשפט פסק שהוא יוכל לקיים הסדרי שהות עם בתו ללא פיקוח.
האם לא השלימה עם הפסיקה והמשיכה למנוע מהאב קשר עם הקטינה תוך שהיא מבזה פעם אחר פעם את החלטות בית המשפט. בעקבות זאת, ניתן פסק דין המורה על העברת המשמורת לידי האב "מתוך הבנה שזו הדרך היחידה בה תוכל הקטינה לקיים קשר מיטיב עם שני הוריה".
אלא שלאחר פסק הדין האם פשוט לקחה את הילדה ונעלמה. לאחר כחודש המשטרה מצאה אותן והבת הושבה לחיק אביה.
בהמשך, האם תבעה משמורת מלאה על הילדה בטענה שהמשיב מכה את אשתו הנוכחית ולכן נשקפת ממנו סכנה גם לבת. תביעתה נדחתה והיא הגישה בדצמבר האחרון את הערעור למחוזי.
האישה טענה כי העובדת הסוציאלית שעל ממצאיה הסתמך בית המשפט בהחלטתו, לא בדקה לעומק את המצב. כך למשל, היא לא בדקה מדוע האב לא גויס לצה"ל ואף התעלמה מעדות אשתו לפיה הוא נוטל כדורים פסיכיאטריים על בסיס קבוע.
לטענת המערערת, העו"ס התנהלה ברשלנות ונמנעה מלהגיע לחקר האמת. לדבריה, לא ייתכן שבמשפחה אחת מוגדר המשיב אלים ובמשפחה אחרת לא. בנסיבות אלה היא ביקשה שהמשמורת על בתה תועבר אליה במלואה.
טענות חסרות שחר
המשיב לעומתה טען שאין ולו ראשית ראיה על מסוכנות או אלימות מצדו. לדבריו, יחסיו עם בתו מצוינים והעו"ס תיארה אותו בתסקיר כאב אוהב, מסור, מעורב וקשור מאוד לבתו.
בהקשר לכך ציין השופט שילה כי עמדת העו"ס לפיה אין מסוכנות לילדה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, ובצדק אימץ אותה בית המשפט.
לדברי השופט מתסקיר העו"ס עולה כי מה שמכביד על הקטינה הוא דווקא ניסיון המערערת להוקיע את דמותו של האב ולהציגו בפניה כדמות מסוכנת עבורה. בהקשר לכך העו"ס האשימה את המערערת בניכור הורי ואמרה שדווקא היא האלימה מבין השניים.
השופט סיכם כי העו"ס ערכה בדיקה יסודית והגיעה למסקנה שטענות המערערת לפיה האב אלים ומסוכן לקטינה – חסרות שחר.
בתוך כך השופט קבע שהימנעות העו"ס מלחשוף את התיק של אשתו השנייה של המשיב, בשל חיסיון, אינה גורעת ממסקנותיה. הוא ציין כי המערערת הייתה יכולה להגיש בקשה להסרת החיסיון, אם רצתה לחשוף את התיק כדי להוכיח התנהלות אלימה מצד המשיב. משלא עשתה זאת, קבע השופט, אין לה להלין אלא על עצמה.
בסופו של יום הערעור נדחה בהסכמת כלל חברי המותב, והאישה חויבה בהוצאות המשיב בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יוסי נקר
- ב"כ המשיב: עו"ד שרה מינטוס
עו"ד צבי טהורי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.