למרות סמיכות זמנים מעוררת חשד: השופטים שוכנעו כי צוואת העיוור המרותק למיטתו - לטובת הבן שסעד אותו, תוך נישול יתר ילדיו - משקפת את רצונו
אושר בשתי ערכאות: צוואת קשיש עיוור לטובת אחד מחמשת ילדיו, שנערכה ימים ספורים טרם מותו, תקוים ככתבה וכלשונה. עיזבון המנוח כולל לא פחות משלושה נכסי נדל"ן. סגן נשיא המחוזי בבאר שבע, אריאל ואגו, והשופטים עמית כהן ופאני גילת כהן, תמכו בפסיקת בית המשפט למשפחה בעיר, כי הצוואה אותנטית ונחתמה בזמן שהמנוח היה כשיר.
המנוח, אב לחמישה, חתם ביום שלישי ה-24 בינואר 2017 על צוואה נוטריונית לטובת אחד מחמשת ילדיו. הייתה זו צוואתו השלישית במספר שערך למענו. בצוואה פירט הקשיש - שהיה אז בן 82, לקה בעיוורון והיה מרותק למיטה - את רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות בשוק העירוני. האיש ציווה בנוסף שאם בנו ימכור את החנות, תמורתה תוקדש לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו ונשמת אשתו.
ארבעה ימים בלבד לאחר חתימתו על הצוואה, ביום שבת, הלך הקשיש לעולמו. בשלב זה נוצר סכסוך בין בנו המועדף ואחיו על גורל הצוואה, כאשר ביוני אשתקד קבע בית המשפט למשפחה בבאר שבע שהצוואה תקוים. "הצוואה משקפת את הסיפור המשפחתי ואת סיפור חייו של המנוח" כתב השופט שי שמואל, שציין כי הזוכה, בניגוד לאחיו, הוא זה שסעד בעיקר את האב והיה נוכח רוב הזמן לצדו, ומכאן ההיגיון שבצוואה.
אלא שהאחים שנושלו לא ויתרו, והגישו בספטמבר האחרון את הערעור למחוזי. הם תקפו כמעט כל תג ואות בפסק הדין, תוך שטענו כי הכוונה האמיתית של אביהם הייתה להוריש את רכושו לכל ילדיו, שווה בשווה. לעמדתם, נסיבות עריכת הצוואה - כשאביהם חולה, אינו רואה, מרותק למיטה ונתון להשפעת בנו-הזוכה - מלמדות שהיא אינה משקפת את רצונו.
לעומתם טען הזוכה כי הצוואה אותנטית ומשקפת את רצון אביו, ועל כן צדק בית המשפט למשפחה כשאישר אותה.
כשירותו לא נשללה
שופטי המחוזי לא ראו לנכון להתערב בפסק הדין. השופט ואגו כתב שלכל אורכו שזורים בו ניסוחים שמהם עולה השתכנעות בית המשפט למשפחה והתרשמותו הברורה, על שאין מדובר בהשתלטות כוחנית של הזוכה על חיי אביו ורכושו, כי אם בסיפור משפחתי ובקורות חיים אשר שיקפו קרבה בין השניים, לצד ריחוק של המנוח מילדיו האחרים.
בתוך כך סמך השופט את ידיו על מסקנת בית המשפט למשפחה, לפיה כשירות המנוח מעולם לא נשללה. "המנוח היה אכן, בערוב ימיו, חולה, רתוק למיטתו, ובריאותו הפיזית רעועה מאד. הוא הלך לעולמו ימים ספורים לאחר עריכת הצוואה. אולם נסיבות מוכחות אלה אינן מעידות על מצב קוגניטיבי ותודעתי ירוד. גם חולה סופני יכול להיות צלול וער לסביבתו, ובעל יכולת לגבש ולהביע את רצונו ואת מבוקשו ביחס לרכושו לאחר פטירתו", כתב השופט.
בשולי הדברים ציין השופט כי אמנם קיים פער של יום אחד בין התאריך הנקוב בצוואה (24.1.17) לבין מועד האישור הנוטריוני (25.1.17), אולם על רקע הסבר הנוטריון כי זוהי "טעות קולמוס" שקרתה מאחר ששב למשרדו רק למחרת עריכת הצוואה, קבע השופט שלא מדובר בפגם המערער על תוקפה.
לפיכך קבע השופט ואגו, בהסכמת יתר השופטים, שהערעור יידחה וכי הצוואה תקוים כלשונה. המערערים חויבו לשלם לאחיהם הוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד אור גל-און ועו"ד נטלי הירש אגמון
- ב"כ המשיב: עו"ד עדיאל מליץ ועו"ד אפרת מליץ
עו"ד אמיר קוזקוב
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.