האב הותיר את אשתו ובתו ללא תמיכה אך המוסד סירב לשלם במקומו בטענה שאמו – המתגוררת עם השתיים – מממנת את הוצאותיהן. בית הדין לעבודה תהה כיצד קשישה שמתקיימת מקצבת זקנה יכולה לעשות זאת.
סגן נשיא בית הדין לעבודה בירושלים השופט כאמל אבו קאעוד ביטל לאחרונה את החלטת הביטוח הלאומי שלא לשלם מזונות לאם ובתה שנותרו ללא אמצעי מחייה לאחר שהאב עזב את הבית. נקבע כי טענת המוסד שהחמות נושאת בהוצאותיהן מופרכת שעה שמדובר בקשישה המתקיימת מקצבת זקנה. "מעדותם של התובעת וילדיה, ניכרת מצוקתה הכלכלית של התובעת, ונראה כי זה מסוג המקרים המובהקים שבשלם נחקק חוק המזונות", נכתב בפסק הדין שחייב את המוסד בתשלום רטרואקטיבי.
פסק דין שניתן בספטמבר 2016 בבית הדין השרעי בירושלים חייב את האב במזונות חודשיים של 2,200 שקל לאשתו ולבתם הקטינה (יש להם עוד ארבעה ילדים בגירים), לאחר שעזב את הבית ועבר לגור עם אישה חדשה.
בחלוף החודשים הסתבר כי האב לא מתכוון לשלם את המזונות ולכן, בהתאם לזכאותה לפי חוק המזונות, פנתה אשתו בתביעה לביטוח הלאומי שישלם לה ולבתה גמלה חלופית. אלא שהמוסד דחה את התביעה משום שלשיטתו האישה לא עונה על תנאי החוק כיוון שהיא עדיין גרה עם בעלה. נימוק זה התבסס על העובדה שהאישה ובתה גרות בדירה ששייכת להורי האב.
בתביעה שהגישה האישה כנגד הביטוח הלאומי היא טענה כי אמנם היא מתגוררת עם חמותה וחמשת ילדיה בדירת שלושה חדרים השייכת למשפחת בעלה, אולם הוא עצמו עזב לפני שנים וחי במקום אחר עם אשתו החדשה וילדיהם המשותפים, ומאז לא פרנס את המשפחה וכמעט לא נפגש עם ילדיו.
ביטוח לאומי, בתגובה, חזר בו מטענת המגורים המשותפים והחליף אותה בטיעון שלפיו החמות נושאת בכל הוצאות הבית בשם הבעל ומטעמו –כך שלמעשה הוא עדיין מכלכל את התובעת ובתה.
בתגובה טענה התובעת כי מדובר בקשישה המתקיימת מקצבת זקנה וכל תרומתה למשק הבית מסתכמת בתשלום ארנונה.
השערות לא מבוססות
סגן הנשיא אבו קאעוד קיבל את עדות התובעת וילדיה שהותירה עליו רושם מהימן. השופט ציין כי תכלית חוק המזונות היא להעניק "גמלת קיום מחליפה" למשפחות שהיו תלויות בחייב (הבעל או האב במקרה הזה) שאינו עומד בחובת המזונות.
תכלית זו, קבע, מתקיימת במקרה הנוכחי שכן בני הזוג לא מתגוררים יחד והביטוח הלאומי לא הוכיח שהחמות נושאת בהוצאות משק הבית באופן שמבטל את זכאות התובעת ובתה למזונות החלופיים.
"תשלום חשבון ארנונה בלבד על ידי אמו של החייב... המכסה אך חלק קטן מאוד מהוצאות משק הבית אינה יכולה להיחשב כהשתתפות בהוצאות משק הבית מטעמו...", כתב השופט. הוא הוסיף כי אין כל עדות לכך שהאב השתתף בדרך כלשהי בהוצאות המגורים, המזון ויתר צרכי היומיום המשפחתיים.
"מעדותם של התובעת וילדיה", המשיך השופט, "ניכרת מצוקתה הכלכלית של התובעת ונראה כי זה מסוג המקרים המובהקים שבשלם נחקק חוק המזונות".
לאור הדברים האמורים קיבל השופט קעאוד את התביעה וחייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובעת ולבתה את מזונותיהן רטרואקטיבית מיום מתן פסק הדין למזונות (ספטמבר 2016). בנוסף, ומאחר שהתביעה נדחתה על סמך השערות לא מבוססות, חויב הביטוח הלאומי בהוצאות משפט של 6,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עורך דין אחמד סיאם
- ב"כ הנתבע: עו"ד דנה תמר-פרבר
* עו"ד ניר ויינרמן עוסק בדיני משפה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.