האישה, שנפגעה בברך ובמרפק, הגישה תביעה נזיקית נגד "סיטיפס", "אשטרום" ועיריית ירושלים. מי מהן אחראית לפצותה?
אישה בת 57 שמיהרה בדרכה לעבודה באחד מימי יולי 2009, נפלה על המדרכה באזור שבו התבצעו עבודות להקמת הרכבת הקלה בירושלים. לדבריה, היא עברה דרך סמטה המחברת בין רחוב יפו לרחוב אגריפס, במטרה לקצר את הדרך אך בכניסה לסמטה, היא דרכה על חצץ, רגלה שקעה והיא נפלה על מכסה ביוב. כתוצאה מכך היא נחבלה במרפק ובברך.
לייעוץ בנושא נזקי גוף:
פנה ל-עו"ד דיני נזיקין
ביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לה 41% נכות וגמלה של 193,209 שקלים שתשולם בתשלומים.
במרץ 2012, האישה גם הגישה לבימ"ש השלום בירושלים תביעה נזיקית נגד זכיינית הרכבת הקלה - "סיטיפס", "קבוצת אשטרום" שניהלה את הפרויקט, ונגד עיריית ירושלים.
האישה צירפה לתביעתה תמונות של מקום התאונה וטענה כי הסמטה הפכה לאתר בנייה: הכניסה לא הייתה מרוצפת והתמלאה בפסולת בנייה, טיט, חצץ וברזלים. למרות זאת, הכניסה לעוברי אורח לא נמנעה ולא הוצבו שלטי אזהרה. ביטוח לאומי הצטרף לתביעה, ועתר להחזר התשלומים ששילם לתובעת.
הנתבעות טענו כי התובעת, שמיהרה לעבודה, התעלמה מגדר שחסמה את הכניסה לסמטה. לשיטתן, היא נפלה משום שלא נזהרה וללא קשר לתנאי הדרך. בכל מקרה, טענו, התובעת לא נפגעה ברמה שתיארה וחלק מהנכויות שלה בכלל לא נגרמו מהתאונה.
העירייה טענה, כי התקשרותה בהסכם עם "סיטיפס" ו"אשטרום" מעבירה אליהן את האחריות כלפי המשתמשים בדרך ולכן כלל אינה מחויבת לפצות את התובעת.
העירייה אחראית?
השופטת שושנה ליבוביץ קיבלה את גרסת התובעת לקרות התאונה וקבעה כי מקום הנפילה אכן נראה בתמונות כאתר עבודה, שבאחריות "סיטיפס" ו"אשטרום". השופטת ציינה, כי אמנם הכניסה נחסמה בחלקה באמצעות ברזלים, אולם עדיין התאפשר שם מעבר הולכי רגל.
השופטת ביקרה בחריפות את התנערות העירייה מאחריות: "מהיבט של מדיניות ציבורית ראויה, על דרך הכלל, אין לאפשר מצב בו עירייה מסירה מעצמה את חובותיה על ידי העברת האחריות לגורם אחר. כל עוד נעשה שימוש באזור על ידי עוברי אורח חלה על העירייה החובה לשמור על ביטחונם".
עם זאת, משהתובעת עצמה העידה שלא נתקלה במפגע ביום שלפני התאונה, קבעה השופטת שחובת הפיקוח של העירייה לא הופרה, מאחר שלא היה לה די זמן לדעת על המפגע ולפעול להסרתו. מסיבה זו, השופטת דחתה את התביעה נגד העירייה והחליטה להטיל את האחריות על שתי הנתבעות האחרות.
השופטת הטילה על התובעת אשם תורם בשיעור של 20% מאחר שבחרה במודע לעבור ברחוב בו מבוצעות עבודות בנייה במקום ללכת בדרך חלופית, ולא נזהרה מהמפגעים על אף שהלכה בסמטה לאור היום.
לבסוף קבעה השופטת, כי לתובעת נגרם נזק שבניכוי אשם תורם מזכה אותה בפיצוי של כ-185 אלף שקלים. מאחר שאת רוב הפיצוי היא כבר קיבלה מביטוח לאומי הוחלט ש"אשטרום" ו"סיטיפס" יפצו אותה ב-25% מגובה הפיצוי, וישלמו לביטוח לאומי את היתר. בנוסף הן חויבו להחזיר לתובעת הוצאות משפט ולשלם שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
* עו"ד שלהבת רובין עוסקת בדיני נזיקין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.