גם זוגות שהתחתנו בנישואים אזרחיים מוצאים עצמם עומדים בפני בית הדין הרבני בעת פירוד. עם זאת, הנישואים האזרחיים לא תמיד מצריכים לנקוט בהליך המסורבל והמסובך של סידור הגט, ולעיתים ניתן לסיימם בדרך פשוטה הרבה יותר. עו"ד רונית מר מסבירה.
לא אחת שמעתי מזוגות, בעיקר כאלה שכבר חוו את "חוויות הגירושין", שבפעם הבאה הם יינשאו בנישואין אזרחיים כדי שכף רגלם לא תדרוך שוב בבית הדין הרבני.
אלא שבמדינת ישראל, הסמכות לדון בגירושין של יהודים נתונה באופן ייחודי לבתי הדין הרבניים, והיא חלה גם על זוגות שבחרו להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לגבולות ישראל. המשמעות היא, שגם הם ייאלצו לכתת רגליהם לבית הדין הרבני ולסיים שם את הנישואין.
במקרה כזה, בדרך כלל, יערוך בית הדין הרבני "גט לחומרא" כלומר, "ליתר בטחון". אם בני זוג לא מסדרים גט בבית הדין הרבני, התוצאות עלולות להיות קשות: למשל, אם האישה תלד לאחר מכן מגבר אחר, הילד עלול להיחשב לממזר.
עם זאת, בהתקיים תנאים מסוימים אפשר לבקש מבית הדין הרבני התרת נישואים. מדובר באקט שיפוטי שמשמעותו גירושים: פרימת קשר הנישואים וניתוק חייהם המשפטיים המשותפים של בני הזוג. זוהי דרך פשוטה ומהירה יותר מגט, ובמקרים המתאימים היא יכולה לזרז את הפרידה ואף למנוע מקרי סחטנות. פסק דין של התרת נישואים משמעותו גירושין לכל דבר.
כשג' הגיע למשרדי לאחר שאשתו עזבה את הבית הוא ביקש שאעזור לו להתגרש. בני הזוג, שניהם יהודים, נישאו בקפריסין ולא היו להם ילדים משותפים. שניהם רצו להתגרש, אבל היו ביניהם מחלוקות כספיות.
ואכן, הגשתי את תביעת הגירושין בשם ג' לבית הדין הרבני בנתניה וביקשתי לחייב את האישה להתגרש. עם זאת, כבר בכתב התביעה ציינתי כי במידה והאישה תסרב להתגרש, יתבקש ביה"ד להורות על התרת נישואיהם.
בדיעבד, גישה זו היא שהצילה את התיק: בדיון הראשון האישה אמנם הודתה בפה מלא שהיא מעוניינת בגירושין, אך כאשר נקבע מועד לסידור הגט, הודיעה שאינה חשה בטוב ולא התייצבה, ובהמשך לא הסכימה לעסוק בנושא הגירושין אלא רק בדרישותיה הכספיות.
זה היה הרגע להזכיר שבכתב התביעה ביקשתי גם התרת הנישואין. כתוצאה, הדיינים הודיעו לאישה שאם תמשיך לסרב לגט, הם ייענו לבקשתי. בכך הדיינים שמטו מידיה את הגט כקלף מיקוח כלכלי, וסללו את הדרך להסכם פשרה גם בנושאים האחרים.
התרת נישואים מתאפשרת במקרה של נישואין אזרחיים בלבד, במיוחד אם הזוג יכול היה להינשא כדת משה וישראל ובחר בכוונה שלא לעשות זאת. תנאי נוסף הוא שטקס הנישואין נעדר סממנים של חתונה יהודית (חופה, עדים כשרים, מתן טבעת ואמירת "הרי את מקודשת לי"). עוד יש לבדוק אם היו כאן "קידושי ביאה" - מונח שמתבסס על הנחה הלכתית לפיה זוגות אינם מקיימים יחסי מין אלא אם הם נשואים. הפסיקה ההלכתית מכירה בכך שהיו מקומות ותקופות שבהן זוגות יהודים שומרי תורה ומצוות לא היו יכולים להינשא לפי כל כללי הטקס, ובכל זאת חיו יחד וקיימו יחסי מין, מה שמעיד על כך שהבעל "קידש" את האישה. אלא שהנחה זו אינה מתאימה לחיי הציבור החילוני כיום. לכן, הגישה של רוב הפוסקים היום היא שבני זוג יהודים, שבחרו במכוון שלא להינשא כדת משה וישראל, לא התכוונו לקיים "קידושין" במשמעות ההלכתית.
אם הוכרע שלא היו קידושין, אין צורך בגט ובית הדין הרבני מוסמך להורות על התרת הנישואים.
מקרה מסובך מעט יותר הוא כאשר בני הזוג קיימו טקס כלשהו – פרטי או רפורמי - שמסממניו ניתן להסיק שהיו חופה וקידושין. במקרה כזה ינסה בית הדין לברר מה בדיוק היה בטקס: האם הבעל נתן לאישה טבעת ואמר "הרי את מקודשת לי" והאם היו בקהל עדים כשרים. במקרה שהתשובה חיובית, יצטרכו בני הזוג סידור גט.
מוצא אחרון
חשוב לדעת שהתרת נישואים היא מוצא אחרון מבחינת בית הדין הרבני, ורצוי שלא לדבר על כך לפני שמדברים על גט. בתי הדין הרבניים תמיד מעדיפים "ללכת על בטוח" ולסדר גט, גם אם לא קוים טקס עם סממנים הלכתיים.
אז האפשרות הראשונה היא גט. אבל, לעיתים, צד שיש לו דרישות כלשהן (בד"כ רכושיות או כספיות) עלול לעכב את סידור הגט ולהימנע מלוותר על "הקלף" הזה. במעשים אלה מסתתרת האמירה (שלעיתים ממש נאמרת בפועל): "רוצה להתגרש? שלם/שלמי!".
סידור גט תמיד מותנה בהסכמת הצדדים. הגט חייב להינתן ולהתקבל ברצון חופשי מצד שניהם. מספיק שאחד מבני הזוג אינו מסכים – ולא יסודר גט.
כאן אנו רואים הבדל משמעותי בין זוג שנישא כדת משה וישראל לבין זוג שלא: בעוד שבן הזוג, שנישא בנישואי "קידושין", ייאלץ להיכנע לסחיטה או להילחם בה, מה שיכול לעכב לאורך שנים את מועד הגירושים, בן הזוג, שנישא אזרחית, יכול "לעקוף" את הסחיטה ולבקש התרת נישואין.
אם יוכיח שהוא נחרץ בדעתו ואין כל סיכוי להמשך הנישואים – לא יצטרך בית הדין את הסכמת הצד השני או את שיתוף הפעולה שלו, ויוכל להוציא פסק דין המתיר את הנישואין.
* עו"ד ומגשרת רונית מר עוסקת בדיני משפחה
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.