המוסד זימן נכה עבודה בשל סרטון בו צולם על ידי חוקרים, ממנו עולה לכאורה שמצבו השתפר. אלא שלא ברור איזה רופא צפה בסרטון, ועל סמך מה בדיוק הוחלט לזמנו. בית הדין ביטל את הזימון בשל ההתנהלותו הבעייתית של המוסד.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את תביעתו של נהג אגד שנפגע בתאונת דרכים ב-2004 נגד המוסד לביטוח לאומי, בה ביקש לבטל את זימונו לקביעה מחדש של נכות רפואית. השופטת (בדימוס) אביטל רימון-קפלן ביטלה את הזימון לאחר שהגיעה למסקנה כי בהתנהלות המוסד נפלו "פגמים היורדים לשורשו של עניין".
התאונה שבה נפגע ב-2004 הוכרה כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו נכויות זמניות עד ינואר 2006. לאחר מכן נקבעו לו 72% אחוזי נכות קבועים – שילוב של נכויות אורתופדיות ונוירולוגיות בגין שיתוק חלקי בצד של שמאל של גופו.
בהתאם לשיעור נכותו, התובע קיבל ומקבל גמלאות כחוק מהמוסד. במהלך 2007 הוא חזר לעבוד באגד, אך כקופאי.
בשנת 2010 המוסד הודיע לו שעליו להתייצב לצורך קביעה של דרגת נכות מחדש, וזאת בעקבות סרט וידאו – שתועד במעקב של חוקרים מטעם המוסד – בו נראה כי הוא מתפקד עם זרועו השמאלית העליונה.
בעקבות ההודעה התובע פנה אל המוסד בבקשה לקבל את הסרט המדובר לפני הדיון בוועדה, אך פנייתו לא נענתה. במקום זאת, המוסד שוב שלח לו הזמנה לוועדה רפואית.
בתביעתו לבית הדין לעבודה, בה העלה מגוון של טענות, הוא ביקש למנוע את הדיון בוועדה לנוכח התנהלות המוסד.
כפי שהסבירה השופטת, המחלוקת התמקדה באופן שבו הביטוח הלאומי הפעיל את "תקנה 37" לתקנות הביטוח הלאומי. תקנה זו מאפשרת למוסד לזמן נכים לבדיקות של ועדה רפואית לצורך קביעה מחדש של דרגת נכות מעבודה.
אחד התנאים להפעלת התקנה היא אישור בידי "רופא מוסמך". אלא שבמקרה זה הרופא המוסמך התבסס על המלצה של רופא אחר, ונותר ספק האם ראה את כל הסרט בעצמו.
השופטת ציינה כי לא מדובר רק בעניין פורמלי, והבהירה כי "אין לשלול את האפשרות כי במסגרת הפעלת שיקול דעתו, ייעזר הרופא המוסמך ב'המלצות' של אחרים, אך אין הוא רשאי להכפיף את שיקול דעתו, לשיקול דעת רופא אחר, גם אם הוא רופא מוסמך בעצמו".
דרך לא נאותה
במסגרת ניתוח מעמיק של השתלשלות האירועים, השופטת רימון-קפלן, דחתה את טענת המוסד שלפיה אין זה משנה האם הרופא ראה את צילום הוידאו או לא, משהסמיך המחוקק את הרופא לקבל החלטה אם להפעיל את התקנה או לא. השופטת הבהירה כי המעט שמצופה מהרופא המוסמך הוא שיצפה בצילום ולא יתבסס על דברים שאחרים כתבו או אמרו לו.
בנוסף, השופטת הצביעה על כך ששני הרופאים לא היו תמימי דעים לגבי המסקנות הרפואיות, שניתן להסיק מתוך צפיה בקלטת הווידאו, שכן אחד היה סבור שהדבר רלוונטי לנכות האורתופדית והשני התמקד בנכות הנוירולוגית. השופטת ציינה כי עובדה זו "אינה מעוררת אמון רב בשיקולים הרפואיים שהובילו להפעלת התקנה, על יסוד צפיה בקלטת בלבד".
במצב זה, ולנוכח חוסר הבהירות בנוגע לגורם הרפואי שהפעיל את שיקול הדעת בעניינו של התובע, השופטת החליטה לקבל את תביעתו.
בסיומו של פסק הדין נקבע כי "ככל שיש הצדקה לזמן את התובע להערכת מצב נכותו מחדש מכח תקנה 37 לתקנות, על המוסד לעשות כן, בדרך נאותה וכמתחייב על פי דין".
המוסד חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,500 שקל.
· ב"כ התובע: עו"ד אברהם בודיק
· ב"כ הנתבע: עו"ד דורון ירושלמי
עו"ד בוריס סברדליק
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.