אישה שאימה מתה ביקשה מחברת משפחה לשהות במחיצת אביה ולעודד אותו. לימים עתרה החברה להכיר בה כידועה בציבור הזכאית לקבל את דירתו
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב תביעת אישה להכיר בה כידועה בציבור של מנוח, הזכאית לרשת חצי מדירתו. על רקע היותה נשואה לגבר אחר, וראיות שלימדו כי המנוח חלם להוריש את ביתו לנכד שלו, קבעה השופטת הבכירה מירה דהן שהתובעת והמנוח אינם בגדר ידועים בציבור, ומשכך הבית שייך לבת בלבד.
אביה של הנתבעת, שעבד כרופא, חווה משבר עצום בשנת 2013: אשתו האהובה הלכה לעולמה אחרי מאבק במחלת הסרטן. כתוצאה מכך הוא שקע בדיכאון עמוק, מה שהוביל את בתו לעשות מעשה: היא התקשרה לחברת משפחה השוהה בחו"ל וביקשה ממנה להגיע ארצה, כדי לשהות במחיצת אביה ולרומם את רוחו.
אלא שלימים תוכל הבת רק להתחרט על כך. אחרי מות אביה במרץ 2019, הגישה אותה חברת משפחה תביעה לבית המשפט, בה ביקשה להכיר בה ובמנוח כידועים בציבור, לצורך זכייתה בחצי מדירתו. לטענתה היא והמנוח חיו חמש שנים תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף, טיפלו בנכדים משני הצדדים והתנהלו כבני זוג לכל דבר ועניין.
התובעת הודתה אמנם שהייתה נשואה לגבר אחר, אלא שלדבריה היו אלה נישואים "על הנייר" בלבד, ומכל מקום בקשתה אינה לזכות בדירת המנוח מכוח חוק הירושה, אלא מתוקף חזקת השיתוף בין ידועים בציבור.
מנגד טענה בתו של המנוח כי אביה והתובעת לא היו ידועים בציבור. לטענתה הם ניהלו קשר אינטימי בלבד, בזמן שהתובעת נותרה נשואה לאחר. יתרה מכך, אביה עבד כרופא בשירות בתי הסוהר, ובמסמכי השב"ס היא מעולם לא הוזכרה כידועתו בציבור.
בתוך כך סיפרה הנתבעת שחלומו של אביה מאז ומתמיד היה להוריש את ביתו לבנה, נכדו האהוב, ומכאן שאין לקבל את ניסיון התובעת להשתלט על הנכס.
"לא מעוניינת בדירה"
השופטת דהן קבעה שהמנוח והתובעת לא היו בגדר "ידועים בציבור", כהגדרת המונח בפסיקה. מסקנתה נשענה על מספר נימוקים.
כך למשל לדברי השופטת, התובעת לא הוכיחה שהיא אכן התגוררה עם המנוח ברציפות, להבדיל מביקורים תכופים שערכה אצלו. יתרה מכך, היא לא הצליחה להוכיח שהשתתפה במימון רכישת הדירה או בשיפוץ הנכס, מה שעשוי היה ללמד על כוונת שיתוף.
"בסיכומו של עניין, אין חולק כי המנוח נרשם כבעלים היחיד של הדירה, הוא נרשם כלווה יחיד של המשכנתה, והוא שילם את מלוא התשלומים לבדו ומחשבונו", כתבה השופטת. לזאת היא הוסיפה את העובדה שבמקום עבודתו לא הצהיר המנוח על התובעת כידועה בציבור שלו, אלא נרשם כאלמן. "יש חשיבות לעניין שכן טופס 'ידועה בציבור' קיים בשב"ס", כתבה.
אינדיקציה נוספת הפועלת לחובת התובעת, כך השופטת, היא בחירת המנוח שלא להותיר אחריו צוואה לטובת התובעת. ואם בכך לא די, לבית המשפט הוצג תמלול שיחה שערכה התובעת עם אחות במחלקה שבה עבד המנוח, בה הודתה שחלומו היה להשאיר את הדירה לנכדו וכי היא, מצדה, כלל אינה מעוניינת בה.
לפיכך השופטת קבעה שהתובעת אינה ידועה בציבור של המנוח, וממילא שאין לה זכות לקבל חצי מדירתו. היא חויבה לשלם לבתו דמי שימוש ראויים עבור התקופה שגרה בדירה לאחר מות אביה, וכן הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אנה ברונשבאק
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שרון בכר
לפסק הדין המלא בתיקים תמ"ש 11925-06-19 ואח'
עו"ד רונית מר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.