הרוכשים טענו שזיכרון דברים שהעמיד את מחיר הדירה על 818 אלף שקל נחשב להסכם מחייב אך המוכרים טענו כי חתמו בטעות, לפני שידעו שהתקבל היתר לתמ"א 38. ביהמ"ש אמנם דחה את טענת הטעות אך ביטל את העסקה בכל זאת.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה בקשת רוכשים לאכיפת זיכרון דברים למכר דירה בבניין שעומד לעבור תמ"א 38 בחיפה תמורת 818 אלף שקלים. השופט אברהים בולוס אמנם דחה את טענות המוכרים כי הוטעו ונוצלו על ידי הרוכשים אך קבע כי במסמך חסרים פרטים מהותיים שמעידים כי המוכרים לא היו "סגורים" על העסקה.
הרוכשים יצרו עם המוכרים קשר לאחר שנתקלו במודעה שפרסמו בלוח "יד 2" למכירת דירתם שברחוב שניאור זלמן בחיפה בסכום של 830 אלף שקלים.
בינואר 2017 הרוכשים הגיעו לראות את הדירה, תוך שהם מנהלים משא ומתן טלפוני מול בתם של המוכרים, ולבסוף סוכם כי ירכשו אותה תמורת 818,000 שקלים. הם מסרו למוכרים שיק על סך 50,000 שקלים כדמי רצינות ונחתם ביניהם זיכרון דברים.
במהלך השבועיים שלאחר מכן, המוכרים נסוגו מהעסקה לאחר שהתברר להם כי הבניין קיבל היתר לפי תמ"א 38 והם הבינו שהדירה שווה כעת הרבה יותר, והודיעו על כך לרוכשים באימייל.
אך הרוכשים לא הסכימו לוותר על הדירה ובתביעה שהגישו נגד המוכרים בשנה שעברה הם ביקשו להכריז כי זיכרון הדברים הוא הסכם תקף ומחייב.
מנגד טענו המוכרים כי זיכרון הדברים רחוק מלשקף מסמך מחייב, כיוון שהם עדיין היו בשלב המשא ומתן ולא ראו בו נוסח סופי. ראיה לכך היא שחסרים בו פרטים מהותיים כגון מועדי ותנאי התשלום.
בנוסף נטען שהרוכשים ניצלו את זה שהמוכרים לא יודעים קרוא וכתוב כדי להחתים אותם על המסמך מבלי שהבינו את טיב העסקה ותנאיה.
טענה נוספת שהעלו הייתה כי חתמו על המסמך בשל טעות במצב הדברים, כיוון שבזמן החתימה הם לא ידעו על ההתקדמות המשמעותית שחלה בהליכי התמ"א – שהעלתה את ערך הדירה משמעותית.
על כן הם טענו כי זיכרון הדברים לא מחייב אותם ויש לראות בעסקה כבטלה.
להשלים את החסר
השופט בולוס קבע כי זיכרון דברים עשוי לחייב את הצדדים אם הוא עומד בשתי דרישות: "גמירות דעת" – כלומר, ששני הצדדים מבינים את העסקה ומסכימים לתנאיה; ו-"מסוימות" – כי נכללו בו הפרטים החיוניים ביותר לקיום העסקה.
במקרה הנוכחי השופט מצא כי שתי הדרישות לא מתקיימות, בין היתר משום שהמסמך לא כלל פרטים מהותיים כמו תנאי התשלום ומועדיו ולא הוכח שהצדדים הגיעו להסכמה עקרונית בנושא זה כך שלא מדובר בפרטים שאפשר להשלים.
כלומר, השופט התרשם שהמוכרים לא ראו במסמך הסכם סופי ומחייב וכי הצדדים היו עדיין בשלבי משא ומתן לגבי העסקה כולה.
עם זאת, ובהתחשב בכך שהמשא ומתן התנהל מול בתם וחתנם של המוכרים, השופט לא מצא כי הרוכשים ניסו לנצל את חולשתם. בנוסף, השופט דחה את טענת הטעות כיוון שהמוכרים לא הצליחו להוכיח שלא היו מודעים להליכים התכנוניים בבניין בזמן שחתמו על זיכרון הדברים.
לפיכך, העסקה בוטלה רק משום שאי אפשר לכפות על המוכרים לקיים זיכרון דברים שנחתם בזמן משא ומתן ולא כלל הסכמה עקרונית לעניין התשלומים. משכך, המוכרים חויבו להחזיר לרוכשים את דמי הרצינות, ואילו הרוכשים חויבו בהוצאות משפט של 10,000 שקלים עקב דחיית תביעתם.
- בא כוח המבקש: עו"ד נמרוד ערב
- בא כוח המשיבים: עו"ד ניר סגל
עו"ד נדית נסים
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.