סכסוך בין סמנכ"ל כספים לשעבר בחברת "סלקט" הוביל לפסק דין שבו נדונה שורה של סוגויות מעניינות בסכסוכי עבודה. בסופו של דבר, החברה חויבה לשלם לו פיצויים של כ-900,000 שקל.
ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל לאחרונה את תביעתו של עובד חברת "סלקט", העוסקת בתחום התקשורת, וחייב את החברה לשלם לו קרוב למליון שקל בגין פיטורים שלא כדין ובונוס שמגיע לו על פי חוזה עבודה. סגנית בית הדין, השופטת רווית צדיק, דחתה את עמדת החברה שלפיה התובע לא היה "עובד", אלא עצמאי שעבד מולה עם חשבוניות.
התובע – רואה חשבון בהשכלתו – הועסק בחברה מ-2006 כמנהל כספים, ולימים קודם לתפקיד משנה למנכ"ל.
לקראת שנת 2014 נחתם הסכם שלפיו ההתחשבנות בין החברה לבין התובע תעבור להיות באמצעות חשבוניות. באותה שנה התובע אף הקים חברה משלו.
ב-2015 התגלעו מחלוקות בין שני בעלי המניות בחברה ביחס לניהולה, ובסופו של דבר אחד מהם רכש את חלקו של השני. לאחר מכן אותו בעלים פיטר מספר עובדים. התובע, שחשש למעמדו, שלח מכתב שבו הבהיר כי הוא שומר על זכויתיו.
בתגובה לכך בעל החברה הודיע לו שהוא מוציא אותו לחופשה מיידית של 14 יום.
התובע, שלא רצה לצאת חופשה, הגיע לעבודה ומצא אנשי אבטחה שלא נתנו לו להיכנס. מאז הוא לא שב לעבודה, ומכאן התביעה, שבה דרש מגוון של זכויות המגיעות לו לטענתו.
החברה טענה כי החל מ-2014 התובע הקים עסק משלו ולא היה יותר במעמד של עובד. היא הצביעה על כך שהתובע לא החתים כרטיס נוכחות, ואף פדה את הזכויות שצבר עד אז. החברה אף הדגישה שהשינוי נעשה לבקשת התובע, והתמורה שקיבל החל מאותה תקופה גבוהה בהרבה מהשכר שקיבל לפני כן.
בנוסף, החברה טענה בין היתר כי גם אם ייקבע שהתקיימו יחסי עבודה, הרי שהתובע התפטר.
"חתיכת נוכל"
בפסק דין ארוך ומעמיק, השופטת צדיק קבעה כי בין הצדדים המשיכו להתקיים יחסי עבודה באופן רציף. לאור "מבחן ההשתלבות", השופטת הגיעה למסקנה שגם אחרי 2014 לא חל שינוי בעבודה התובע – הוא המשיך לשמש באותו תפקיד, המשיך לשבת בחדרו ולהיות מורשה חתימה בחברה, ולמעשה השינוי היחיד היה באופן ההתחשבנות.
מסקנה זו נבעה מעדותם של בעלי החברה וחשבת החברה, ואף מתכתובות דוא"ל שמהם עלה כי התובע קיבל יחס של עובד לכל דבר ועניין, ולא השתנה דבר בתפקידו.
בתוך כך השופטת הוסיפה שלמעט הקמת חברה משלו, הנתבעת לא הצביעה על סממנים כלשהם לכך שהתובע היה בעל עסק עצמאי.
בנוגע לסיום היחסים, לאחר שעיינה בתמלולי ישיבת דירקטוריון שנערכה בנושא, השופטת השתכנעה שלבעל החברה הייתה מוטיבציה לסיים את העסקת התובע, שהיה בעיניו "הבעיה הכי קשה שיש לנו כיום בחברה", ואף כינה אותו (באוזני אחרים) "חתיכת נוכל".
בהמשך הבהירה השופטת כי הוצאת התובע לחופשה כפויה – המהווה "מימוש" של זכויות העובד בניגוד לרצונו – מהווה הפרת הסכם העבודה ויצרה "אקט של פיטורים".
כמו כן, השופטת דחתה טענה שלפיה התובע אינו זכאי לבונוס פיטורים שנקבע בחוזה העבודה, לנוכח טענה בדבר הטרדה מינית של עובדת אחרת, ואי סדרים כספיים גדולים. השופטת הבהירה כי טענות אלה לא הוכחו, למשל התלונה המדוברת נחקרה בזמנו על ידי הממונה במשרד ונגנזה.
בסיכומו של דבר, השופטת הורתה לחברה לשלם לתובע כ-900,000 שקל (ושכ"ט עו"ד בסך 63,000 שקל), בגין זכויותיו השונות, כולל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
עו"ד מורן בן יצחק
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.