התובעים קנו דירת גן בהסתמך על תב"ע שקבעה כי את חצרם תמשיך גינה ציבורית מוריקה. בפועל השתלט על המקום בית תפילה מוסלמי. השופטת: "העירייה התרשלה"
עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובניה ישלמו לבעלי דירה ביפו פיצויים והוצאות בסך 540,000 שקל - כך נקבע לאחרונה בבית משפט השלום בעיר. על ההחלטה הדרמטית חתומה השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט, אשר קבעה כי בשל רשלנות העירייה שלא להקים גינה ציבורית סמוך לדירת התובעים בהתאם לתב"ע (תכנית בניין עיר), אלא לאפשר השתלטות של מסגד בלתי חוקי על המקום, נגרמה לבעלי הדירה ירידת ערך משמעותית.
התובעים רכשו דירת גן בפרויקט מגורים שהוקם ונבנה ברחוב בן גמליאל שביפו. בתביעה שהגישו לבית המשפט בספטמבר 2019 נגד עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, סיפרו כי קנו את הנכס בהסתמך על ידיעתם שהוא גובל בשטח המוגדר על-פי התב"ע כגינה ציבורית.
אלא שבפועל, טענו בעלי הדירה, במקום שהעירייה תפתח גינה ציבורית היא אפשרה במשך שנות בניית הפרויקט למסגד הבנוי על חלקה סמוכה להשתלט על השטח המיועד לגינה.
התובעים סיפרו שנכון להיום כמעט ואין רווח בין גבול חצרם לבית התפילה, והקרבה גוררת תחושת מחנק תמידית, כמו גם מיעוט אור וזרימת אוויר לדירתם. לדבריהם "חצר המסגד והמסגד תורמים לנראות כללית מדכאת נוכח המראה הניבט מחלון הדירה, הדומה לצריפי פח הקיימים במחנות פליטים ברחבי העולם, כאשר הדירה ממוקמת בפרויקט יוקרתי".
לשיטת בעלי הדירה, הנתבעות אחראיות למחדל ברשלנותן ולכן עליהן לפצותם ב-600,000 שקל, בגין ירידת הערך ועוגמת הנפש שנגרמו להם.
מנגד טענו העירייה והוועדה כי לא קיימת אפשרות לתבוע בנזיקין בגין אי אכיפת חוקי התכנון והבנייה, ולכן אין לתובעים עילה נגדן. מכל מקום, טענו, בעלי הדירה הם אלה שהתרשלו משלא בדקו לעומק את מלוא הנתונים הרלוונטיים בנוגע לתכנון החל במקום טרם רכישת הנכס.
1.4 מטר
ואולם השופטת פינצ'וק-אלט ציינה שבעלי הדירה דווקא ערכו בדיקות טרם רכישתה, ומצאו שהשטח הסמוך לחצרם ישמש כגינה ציבורית. היא קבעה שהסתמכות זו, אשר התבססה על מסמכים תכנוניים, יצרה בקרבם תחושת ביטחון לגבי השימוש בשטח, הנוף וערך הנכס, כאשר שינוי הייעוד והשתלטות המסגד על מקום בניגוד לייעוד המקורי וללא תהליך שקוף ומושכל, מהווה פגיעה חמורה בציפיותיהם הלגיטימיות.
לדברי השופטת, השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם העירייה והוועדה, במעשה או במחדל, חבות כלפי בעלי הדירה בשל כך שבמועד כניסתם לדירה המסגד עמד על תילו, על שטח שהיה אמור להיות גינה ציבורית. היא השיבה על כך בחיוב: לדבריה העירייה הייתה צריכה לוודא שבמקום אכן תוקם גינה, בפרט לנוכח העובדה שהוטל על רוכשי הדירות בפרויקט תשלום מיוחד בגין פיתוח הגינה הציבורית.
לצורך הערכת ירידת הערך וכימות הנזק שנגרם לתובעים מינתה השופטת מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו פירט המומחה על אודות הקשיים שחווים בעלי הדירה בשל הותרת המסגד, כשנדמה כי המרכזי שבהם הוא הקרבה העצומה לבית התפילה.
"התכנית המפורטת קבעה כי קווי הבניין לא יפחתו מ-7 מטרים מקו הבניין הבא, ואולם בפועל בשל הותרת בית התפילה, המרחק התקצר ל-1.4 מטרים", כתב המומחה. לדבריו, לא רק שהתובעים אינם נהנים מגינה ציבורית, אלא הם גם סובלים ממבנה ציבורי פעיל, סואן ורועש.
השופטת אימצה את מסקנת המומחה לפיה ירידת הערך שנגרמה לבעלי הדירה עומדת על 480,000 שקל. היא חייבה את הנתבעות לשלם לתובעים סכום זה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ט' ספיר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד גיא שחק
- ב"כ צד ג' 1: עו"ד יוני שוורץ
- ב"כ צד ג' 2: עו"ד מתן שרגאי
עו"ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.